וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וַעֲדָתוֹ וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, שֶׁלֹּא יִלְקֶה בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת בְּיָדוֹ (סנהדרין קי). וּמִלַּת ״לוֹ״ שָׁב אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה. וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל, מַה עִנְיַן צָרַעַת שֶׁל מֹשֶׁה אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה מֵבִיא לִרְאָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיָה מֵעֵין מַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, כִּי מַחֲלֻקְתּוֹ עַל הַכְּהֻנָּה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁחָלַק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה - לֹא שְׁלָחֲךָ ה׳, וּמִזֶּה הַמִּין הָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה: ״הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳ הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר״, וְכֵן אָמַר קֹרַח: ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים״, לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּהַר סִינַי ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. אֲבָל צָרַעַת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לוֹ לְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח.
וְעַתָּה שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כִּי הִנְנִי מְקָרֵב הָעִנְיָנִים וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ, וְיִלְקֶה הַדּוֹמֶה בַּדּוֹמֶה, וּמִשָּׁם תִּקַּח רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה שֶׁהַחוֹלֵק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לוֹקֶה בְּצָרַעַת. וְזֶה לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צז): הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ, מְנָלָן מִמֹּשֶׁה כוּ׳. וּכְפִי שׁוּרַת הַדִּין שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת אֶל הַחוֹשֵׁד כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אִם כֵּן הַחוֹשֵׁד נִלְקֶה בְּאוֹתָהּ מַכָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לָבוֹא עַל הַנֶּחְשָׁד אִם הָיָה הַדָּבָר אֱמֶת. וּמֹשֶׁה חָשַׁד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבִלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד א): ״וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְגוֹ׳ כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳״, וְהַיְינוּ מַמָּשׁ דִּבְרֵי קֹרַח, שֶׁאָמַר לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ וְאַתָּה בּוֹדֶה הַכֹּל מִלִּבְּךָ, מִדְּהֻצְרַךְ מֹשֶׁה לוֹמַר ״כִּי ה׳ שְׁלָחָנִי כִּי לֹא מִלִּבִּי״, כָּךְ חָשַׁד מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּכְחִישׁוּ נְבוּאָתוֹ וְיֹאמְרוּ, לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ וּמִלִּבְּךָ אַתָּה בּוֹדֶה כְּדֵי לִנְהֹג שְׂרָרְתְּךָ עָלֵינוּ. וּמִדְּאָנוּ רוֹאִין שֶׁנִּלְקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת עַל שֶׁחֲשָׁדָם בְּמַה שֶׁאֵין בָּהֶם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר אֱמֶת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַכְחִישִׁין נְבוּאָתוֹ, אָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל לוֹקִין בְּצָרַעַת זֶה, וּלְפִי שֶׁחֲשָׁדָם בְּמַה שֶׁאֵין בָּהֶם נִלְקָה הוּא בְּאוֹתָהּ מַכָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לָבוֹא עֲלֵיהֶם, דְּאִי לָא לֹא יִהְיֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה לוֹקֶה בְּצָרַעַת, כִּי כָּל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה חוֹלֵק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאוֹמֵר לֹא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ לָתֶת לוֹ רְשׁוּת שֶׁיִּתֵּן הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן דַּוְקָא, וְחוֹשְׁדוֹ שֶׁמֹּשֶׁה מִלִּבּוֹ נְתָנָהּ לְאָחִיו. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
וְטַעַם לְצָרַעַת דַּוְקָא, הַיְינוּ לְפִי שֶׁמָּצִינוּ (ערכין טז) שֶׁהַצָּרַעַת בָּא עַל גַּסּוּת הָרוּחַ וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכֵּן עֻזִּיָּהוּ נִצְטָרַע עַל שֶׁגָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית (דבה״י ב׳ כו יט), וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה יַלְפִינַן שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ (חבקוק ב ה), שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּנָוֶה שֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ לֵישֵׁב בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה, מִסְּתָמָא הָיוּ חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ כִּי לְבַעֲבוּר הִשְׁתָּרֵר עֲלֵיהֶם הוּא רוֹצֶה לְמָשְׁכָם אַחֲרָיו. וְאִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים אֵלָיו לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ הָיוּ וַדַּאי בִּכְלַל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ הָיוּ נִלְקִין בְּצָרַעַת, וְעַל כֵּן חָזַר הַדִּין עַל מֹשֶׁה שֶׁחֲשָׁדָם שֶׁלֹּא כַּדִּין. וְצָרַעַת בַּיָּד דַּוְקָא, כְּאָמְרוּ רז״ל (ערכין טו:): כְּתִיב: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן״ (משלי יח כא), וְכִי יֵשׁ יָד לַלָּשׁוֹן? אֶלָּא מָה הַיָּד מְמִיתָה אַף הַלָּשׁוֹן מְמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט ז): ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, ״שׁוֹחֵט״ כְּתִיב, כִּי הֲרֵי זֶה בָּא לִהְיוֹת שׁוֹחֵט לַאֲחֵרִים וְנִמְצָא שָׁחוּט, כִּי לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל (דב״ר ה י). וְכֵן קֹרַח הָיָה בִּכְלַל כַּת לֵצִים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שו״ט תהלים א), וְסִימָן לַדָּבָר: ״קֹרַח״ רָאשֵׁי תֵבוֹת: קֶשֶׁת רוֹמַח חֶרֶב, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז ה): ״בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה״. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶעֱנַשׁ קֹרַח בְּצָרַעַת כְּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהָיָה קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּיהּ, שֶׁהֲרֵי כָּפַר בָּעִקָּר וּבְתוֹרַת מֹשֶׁה, וְרָצָה לְבַטֵּל הַשְּׂרָרָה, אֲשֶׁר מִזֶּה הַצַּד נָתַן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מִן הַבְּלוּעִים. וְעוֹד שֶׁכְּבָר רָאָה מַעֲשֵׂה ה׳ הַגָּדוֹל מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּת רִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת״, כִּי הַזָּר הַקָּרֵב מִסְּתָמָא הוּא חוֹלֵק עַל נְבוּאַת מֹשֶׁה, וּמִכָּל מָקוֹם הַזָּר הַקָּרֵב לֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ שָׁוֶה בָּעֹנֶשׁ, כִּי קֹרַח וַעֲדָתוֹ הָיוּ בּוֹ חֲטָאִים גְּדוֹלִים זוּלַת זֶה, אֶלָּא יִהְיֶה ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ״, כְּמֹשֶׁה שֶׁלָּקָה בְּיָדוֹ בְּצָרַעַת כָּךְ יִלְקֶה בְּצָרַעַת כָּל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה.
