בְּמִדְבַּר י״ז · ד׳

וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃

במילים פשוטות

אלעזר הכהן לוקח את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרופים, וירקעום ציפוי למזבח. רש״י מבאר את לשון ״וירקעום״ בלעז - שריקעו ורידדו אותן. אבן עזרא מבאר ש״וירקעום״ מוסב על המרקעים - האומנים שעשו זאת. הפסוק מתאר את קיום ציווי ה׳ בפועל: המחתות שהקריבו אנשי קורח שנשרפו מרודדות לטסים דקים ומשמשות ציפוי למזבח הנחושת. כך נשמר זיכרון המחלוקת במקום קדוש ובולט, כאזהרה מתמדת מפני ערעור על בחירת הכהונה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וירקעום. איטינ"דריש בְּלַעַז:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְסִיב אֶלְעָזָר כַּהֲנָא יָת מַחְתְּיָתָא דִנְחָשָׁא דְקָרִיבוּ יוֹקִידַיָא וְרַדִידֻנוּן חוֹפָאָה לְמַדְבְּחָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וירקעום. המרקעים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויקח אלעזר לפי הנראה אין כאן מקומו של מקרא זה והיה לו לכתוב זכרון לבני ישראל תכף אחר ויהיו לאות לבני ישראל אלא נקבע כאן להפסיק בנתיים ולמדך שמראש הפרשה עד ויהיו לבני ישראל נאמר למשה שיאמר לאלעזר ומן זכרון לבני ישראל עד ביד משה נאמר למשה שיאמר לאהרן ופי׳‎ כאשר דבר ביד משה לו לאהרן והראיה מספרי וידבר ה׳‎ אל אהרן הנה נתתי לך וגו׳‎ שומע אני דבר אל אהרן תלמוד לומר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן.

צפוי למזבח עד עתה לא היה לו גג.

מקור: ספריא · נחלת הכלל