וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

משה פונה שוב אל קורח: ויאמר משה אל קורח שמעו נא בני לוי. רש״י מבאר שמשה התחיל לדבר עמו בדברים רכים, וכיוון שראהו קשה עורף אמר: עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, והתחיל לזרז בהם ״שמעו נא בני לוי״. חזקוני מבאר שהדיבור הראשון היה עם קורח וכל עדתו, וזה עם הלוים. כך הפסוק פותח פנייה נוספת של משה, הפעם ישירות אל בני לוי. משה נוקט בדברים רכים ומנסה לשכנע את הלוים לחזור בהם בטרם יסחפו עמם שבטים נוספים אל האבדון. הפנייה הישירה ללוים מלמדת על מאמציו החוזרים של משה למנוע את האסון, ועל רצונו להציל לפחות את בני שבטו מן הגורל המר הצפוי לקורח ולעדתו.