וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (קי) אָמְרוּ: מַה שְׁמוּעָה שָׁמַע, מְלַמֵּד שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו טז): ״וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה״, שֶׁכָּל אֶחָד קִנֵּא אוֹתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ. וְדָבָר זֶה רָחוֹק מִן הַשֵּׂכֶל מְאֹד, וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה לֹא יַלְפִינָן, כִּי מָאן יֵמַר שֶׁחֲשָׁד זֶה הָיָה בִּזְמַן זֶה דַּוְקָא כִּי אֵין לוֹ רֶמֶז בַּפָּסוּק. עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁבַּעַל אַגָּדָה זוֹ רָצָה לְפָרֵשׁ פָּסוּק ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״, מַה עִנְיָן הַקְּדֻשָּׁה אֶל הַהִתְנַשְּׂאוּת. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ יַחַס בֵּינֵיהֶם, וְהַקְּדֻשָּׁה רָאוּי שֶׁתִּמְנַע הַהִתְנַשְּׂאוּת, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל קֹדֶשׁ״ אוֹ ״עֵדָה קְדוֹשָׁה״. אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ אָמַר קֹרַח לְמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ד:) אָמְרוּ רז״ל: כָּל הַמִּתְגָּאֶה לְסוֹף נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ (שם ד:): כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת, וְיָדוּעַ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא קְדֻשָּׁה שָׁם תִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה, כִּי הָעֲרָיוֹת מְחַלְּלִין הַקְּדֻשָּׁה. וְכָךְ אָמַר קֹרַח מִסְּבָרָא דְּנַפְשֵׁיהּ, הֲרֵי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּגְדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, וְאִם כֵּן מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ לְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְגָּאוֹת, כִּי דָּבָר זֶה יִגְרֹם לָכֶם שֶׁתִּהְיוּ נִכְשָׁלִים בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּתְחַלְּלוּ קְדֻשַּׁת הָעָם. לְכָךְ אָמַר ״עַל קְהַל ה׳״, וְלֹא אָמַר ״עַל קָהָל קָדוֹשׁ״, כִּי אַחַר הַהִתְנַשְּׂאוּת אֵין כָּאן קְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הַמִּתְגָּאֶה לְסוֹף נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם חִלּוּל קְדֻשַּׁת הָעָם. וּבָזֶה הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁקֹּרַח חֲשָׁדוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו״. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר נִרְאֶה לְפִי שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גְּבוֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ רוֹדֶה בְּכָל הָעוֹלָם זוּלָתוֹ. וּלְפִי שֶׁכָּל אִשָּׁה מְשֻׁעְבֶּדֶת תַּחַת יַד בַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג טז): ״וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ״, עַל כֵּן אֵין הַמִּתְגָּאֶה יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ מֶמְשָׁלָה זוֹ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד אַחֵר. וְעַל כֵּן נָקַט דַּוְקָא אֵשֶׁת אִישׁ וְלֹא שְׁאָר עֲרָיוֹת. וּמְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר לְסוֹף נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, כִּי כָּל מִי שֶׁמִּתְגָּאֶה הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ וּבוֹדֵק בְּכָל מִינֵי שְׂרָרָה שֶׁרוֹאֵה בְּזוּלָתוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הַכֹּל תַּחַת יָדוֹ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָדוֹ בְּכָל הַמֶּמְשָׁלוֹת, וְלֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ בְּכָל הַשְּׂרָרוֹת שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג עַד שֶׁלְּסוֹף יִתֶּן עֵינָיו גַּם בְּמֶמְשֶׁלֶת הָאִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ וְיִרְצֶה לִכְבֹּשׁ תַּחַת יָדָיו, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״לְסוֹף״, כִּי בֶּאֱמֶת הַמֶּמְשָׁלָה זוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לְבַקֵּשׁ הוּא סוֹף כָּל דָּבָר וְקֵץ לְכֻלָּם. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד, הֵן בְּפָרָשָׁה זוֹ הֵן בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא.
