בְּמִדְבַּר ט״ז · כ״ד

העלו. כְּתַרְגּוּמוֹ, הִסְתַּלְּקוּ מִסְּבִיבוֹת מִשְׁכַּן קֹרַח:

מַלֵל עִם כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר אִסְתַּלָקוּ מִסְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא דְקֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם

למשכן קרח. הנכון בעיני שהיה לקרח אהל לאדם שלו ולרכושו רחוק ממחנה הלוים והיה עם אהלו אהלי דתן ואבירם כי לא יחנו סביב המשכן כי אם הלוים לבדם ומזה הכתוב נלמוד כי בעל הדגל היה חונה קרוב ממחנה הלוים:

דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר. אָמַר דַּבֵּר לְשׁוֹן קֹשִׁי בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא טוֹבָה לְהַצִּיל נַפְשָׁם, לְהַגִּיד כִּי יַקְפִּיד ה׳ עַל הָרוֹצֶה לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת, לָזֶה בָּא דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן לְהַכְרִיחוֹ לַעֲלוֹת לְבַל יַפְסִידוּ עַצְמָן שֶׁהֵם נִכְסֵי שָׁמַיִם. וְאָמַר תֵּיבַת לֵאמֹר פַּעַם שְׁנִיָּה וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר, לְצַד שֶׁאָמַר דִּבּוּר לְשׁוֹן קֹשִׁי הוֹדִיעַ כִּי קֹשִׁי זֶה עַצְמוֹ הוּא לְרוֹמְמוּת עַם סְגֻלָּה שֶׁיַּקְפִּיד ה׳ עַל חֶסְרוֹנָם. עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּתֵיבַת לֵאמֹר שֶׁאֵין חִיּוּב לוֹמַר בְּלָשׁוֹן זֶה עַצְמוֹ הֵעָלוּ וְגוֹ׳ אֶלָּא בְּלָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה הַמְּכֻוָּן בּוֹ הֵעָלוּ וְגוֹ׳ וַאֲפִלּוּ יֹאמַר בְּלָשׁוֹן אַחֵר. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא אָמַר ״הֵעָלוּ״ אֶלָּא ״סוּרוּ נָא״ וְגוֹ׳, וּבִמְקוֹם שֶׁיֹּאמַר ״מִשְׁכַּן קֹרַח״ וְגוֹ׳ אָמַר ״מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה״: