בְּמִדְבַּר ט״ז · ט״ז

והם. עֲדָתְךָ:

וַאֲמַר משֶׁה לְקֹרַח אַתְּ וְכָל כְּנִשְׁתָּךְ הֱווֹ זְמִינִין לָקֳדָם יְיָ אַתְּ וְאִינוּן וְאַהֲרֹן מְחָר

ויאמר משה אל קרח. וכבר אמר כן רק הטעם כאשר אמר משה לקרח היו לפני ה' לקחו איש מחתתו:

מחר. והוא היום שקרא משה לדתן ואבירם ויתכן שקראם קודם והוא הנכון בעבור מלת בקר:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה׳ כָּתַב רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על במדבר ט״ז:ט״ז): כְּבָר נֶאֱמַר כֵּן (לעיל פסוקים ה-ז), אֲבָל הַטַּעַם כַּאֲשֶׁר אָמַר מֹשֶׁה לְקֹרַח הֱיוּ לִפְנֵי ה׳, לָקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר לָהֶם: "זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ וְגוֹ׳, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ הוּא הַקָּדוֹשׁ", וְלֹא אָמַר שֶׁיִּהְיֶה אַהֲרֹן עִמָּהֶם. וְהֵם שָׁתְקוּ, וְאוּלַי לֹא נִתְרַצּוּ וְלֹא הוֹדוּ בְּכָךְ, כִּי חָשְׁבוּ אִם יִהְיֶה אַהֲרֹן עִמָּנוּ תֵּרֵד הָאֵשׁ לְכֻלָּנוּ אוֹ לֹא תֵרֵד כְּלָל וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ שָׁוִים, וְאִם לֹא יִהְיֶה אַהֲרֹן עִמָּנוּ וְלֹא תֵרֵד הָאֵשׁ יֹאמְרוּ כִּי לֹא בָחַר בָּנוּ, וְיַחְשְׁבוּ כִּי בּוֹ כְּבָר בָּחַר שֶׁיָּרְדָה הָאֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ טַעֲנָה עָלָיו שֶׁלֹּא הָיָה לִבְחֹר בְּאַהֲרֹן שֶׁיִּהְיֶה הוּא לְבַדּוֹ הַכֹּהֵן, רַק בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ הַמִּשְׁכָּן, וּלְכָל שְׁלִיחַ צִבּוּר הָיָה יוֹרֵד, וַעֲדַיִן לֹא הוּחְלְפוּ הַבְּכוֹרִים בָּעֵת הַהִיא. עַל כֵּן לֹא הָיָה קֹרַח חָפֵץ לְנַסּוֹת דָּבָר בְּלֹא אַהֲרֹן. וְהָיוּ שָׁם דָּתָן וַאֲבִירָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם מֹשֶׁה כֵּן, וְהָיוּ הֵם בִּכְלַל מַה שֶׁאָמַר "קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (במדבר ט״ז:ו׳), וְכַאֲשֶׁר שָׁלַח לָהֶם וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וְרָצָה לִגְזֹר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כְּמוֹת כָּל הָאָדָם, אָז חָזַר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח וְאָמַר: "קְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתּוֹת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ". וְהִנֵּה הוֹצִיא מִכְּלָלָם דָּתָן וַאֲבִירָם. וְזֶה טַעַם "חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתּוֹת", כִּי מַה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר הַמִּנְיָן בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְהִכְנִיס אַהֲרֹן שֶׁיִּהְיֶה עִמָּהֶם. אָז שָׁמַע קֹרַח אֵלָיו כִּי חָשַׁב שֶׁיִּשְׁתַּוֶּה הַמַּעֲשֶׂה בָּהֶם וּבְאַהֲרֹן:

אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הָיָה לוֹ לוֹמַר אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְאַהֲרֹן וְגוֹ׳, וּבָזֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחְזוֹר וְלוֹמַר אַתָּה וָהֵם. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזְמִין הַנּוֹעָדִים לָבֹא מָחָר לְבָרֵר הַדָּבָר, וְנִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְבַל יִהְיוּ נִשְׁמָטִים מִיּוֹם אֶל יוֹם וְיִתְרַבּוּ עֲלֵיהֶם מֵאוֹהֲבֵי הַמַּחְלוֹקֶת, לָזֶה רָצָה לְהַכְרִיחָם לָבֹא מָחָר לִפְנֵי ה׳. אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא הִזְמִין אֶלָּא הַבָּאִים בַּמַּחְלוֹקֶת, קֹרַח וַעֲדָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַהֲרֹן, אֶלָּא שֶׁהִזְכִּירוֹ שֶׁיִּקַּח מַחְתָּתוֹ עִמָּהֶם.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁיָּכִינוּ עַצְמָן בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהֲרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת לִפְנֵי ה׳, וְהוּא מַאֲמַר הֱיוּ לִפְנֵי ה׳. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נָתַן לָהֶם זְמַן וְאָמַר מָחָר, וּבִפְרָט זֶה לֹא שִׁתֵּף עִמָּהֶם אַהֲרֹן כִּי מוּכָן וְעוֹמֵד הוּא, אֶלָּא שֶׁהִזְכִּירוֹ אַחַר כָּךְ וְאָמַר אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן שֶׁגַּם הוּא יִהְיֶה עִמָּהֶם. וַהֲגַם שֶׁכְּבָר אָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים עַצְמָן לְמַעְלָה, דִּכְתִיב ״קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת וְגוֹ׳ לִפְנֵי ה׳ מָחָר״, לְפִי שֶׁהוֹכִיחָם בִּדְבָרִים אַחֲרֵי כֵן וְאָמַר לָהֶם ״הַמְעַט מִכֶּם וְגוֹ׳ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי״ וְגוֹ׳, תֹּכֶן הַדְּבָרִים יַגִּיד הַפְכִּיּוּת מַה שֶׁאָמַר מִקּוֹדֶם. לָזֶה כְּשֶׁלֹּא קִבְּלוּ הַתּוֹכַחַת חָזַר לוֹמַר דְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים לַעֲשׂוֹת מִבְחַן הַקְּטֹרֶת.