התורה ממשיכה: ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה. רש״י מבאר ש״המוצאים אותו מקושש״ מלמד שהתרו בו ולא הניח מלקושש, אף משמצאוהו והתרו בו. חזקוני מבאר שהכפילות ״ויקריבו אותו מקושש״ באה ללמד שהתרו בו ולא הועיל. כך הפסוק מדגיש את חומרת מעשה המקושש: הוא הוזהר במפורש ובכל זאת המשיך בחילול השבת, ולכן הובא לפני משה, אהרן והעדה למשפט. עצם ההתראה שלא הועילה מלמדת שהמעשה נעשה במזיד ובעזות, ומצדיק את הדיון החמור בעניינו. הבאתו לפני ההנהגה כולה מבטאת את חשיבות המקרה, שכן זהו מקרה מבחן ראשון של חילול שבת בזדון בעם ישראל.
