רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11המצאים אתו מקשש. שֶׁהִתְרוּ בוֹ וְלֹא הִנִּיחַ מִלְּקוֹשֵׁשׁ, אַף מִשֶׁמְּצָאוּהוּ וְהִתְרוּ בוֹ (שם; סנהדרין מ"א):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
בְּמִדְבַּר ט״ו · ל״ג
וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כׇּל־הָעֵדָֽה׃
במילים פשוטות
התורה ממשיכה: ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה. רש״י מבאר ש״המוצאים אותו מקושש״ מלמד שהתרו בו ולא הניח מלקושש, אף משמצאוהו והתרו בו. חזקוני מבאר שהכפילות ״ויקריבו אותו מקושש״ באה ללמד שהתרו בו ולא הועיל. כך הפסוק מדגיש את חומרת מעשה המקושש: הוא הוזהר במפורש ובכל זאת המשיך בחילול השבת, ולכן הובא לפני משה, אהרן והעדה למשפט. עצם ההתראה שלא הועילה מלמדת שהמעשה נעשה במזיד ובעזות, ומצדיק את הדיון החמור בעניינו. הבאתו לפני ההנהגה כולה מבטאת את חשיבות המקרה, שכן זהו מקרה מבחן ראשון של חילול שבת בזדון בעם ישראל.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְקָרִיבוּ יָתֵהּ דְאַשְׁכַּחוּ יָתֵהּ כַּד מְגַבֵּב אָעִין לְוָת משֶׁה וּלְוָת אַהֲרֹן וּלְוָת כָּל כְּנִשְׁתָּא
מקור: ספריא · נחלת הכלל
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13ויקריבו אתו וגו׳ מקשש למה נאמר עוד, והלא כבר נאמר וימצאו איש מקושש מה תלמוד לומר ויקריבו אתו מלמד שהתרו בו ולא הועיל.
מקור: ספריא · נחלת הכלל