אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה מִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

התורה ממשיכה: את כל אשר ציווה ה׳ אליכם ביד משה, מן היום אשר ציווה ה׳ והלאה לדורותיכם. רש״י מבאר שהכתוב מלמד שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאים, שנאמר ״מן היום אשר ציווה ה׳ והלאה״. רשב״ם מבאר ש״את כל אשר ציווה ה׳ אליכם ביד משה״ עניינו את הכל יעברו בשוגג, וזו עבודה זרה שהעובדה כופר בכל המצוות. כך הפסוק מעמיק את חומרת עבודה זרה: היא שקולה כנגד כפירה בכל התורה כולה. ההדגשה ״מן היום אשר ציווה ה׳ והלאה״ מלמדת שהאיסור על עבודה זרה קודם לכל שאר המצוות, שכן ״אנוכי״ ו״לא יהיה לך״ הם היסוד.