בְּמִדְבַּר ט״ו · י״ח

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ה׳ מצווה לדבר אל בני ישראל: בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. רש״י מבאר ש״בבואכם אל הארץ״ משונה ביאה זו מכל הביאות שבתורה, שבכולן נאמר ״כי תבוא״ או ״כי תבואו״, ולכן כולן למדות זו מזו; וכיוון שפירט הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה, אף כאן כן. כך הפסוק פותח את מצוות חלה בהזכרת הכניסה לארץ. לשון ״בבואכם״ המיוחדת מלמדת, לפי רש״י, שחיוב החלה תלוי בכניסה לארץ ובישיבה בה, ולא מיד עם הכניסה. הפסוק ממשיך את קו הנחמה של הפרשה, שכן עצם הציווי לעתיד מניח שישראל אכן יגיעו אל ארצם ויתיישבו בה.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בבאכם אל הארץ. מְשֻׁנָּה בִּיאָה זוֹ מִכָּל בִּיאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁבְּכֻלָּן נֶאֱמַר כִּי תָבֹא, כִּי תָבֹאוּ, לְפִיכָךְ כֻּלָּן לְמֵדוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁפֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, אַף כֻּלָּן כֵּן, אֲבָל זוֹ נֶאֱמַר בָּהּ "בְּבֹאֲכֶם" - מִשֶּׁנִּכְנְסוּ בָהּ וְאָכְלוּ מִלַּחְמָהּ נִתְחַיְּבוּ בְחַלָּה (ספרי):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן בְּמֵעַלְכוֹן לְאַרְעָא דִי אֲנָא מָעֵל יָתְכוֹן לְתַמָן

Onkelos Numbers