עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃

לעדה הרעה וגו'. אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים, מִכָּאן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה (מגילה כ"ג):

אשר המה מלינים. אֶת יִשְׂרָאֵל עָלַי:

את תלנות בני ישראל אשר המה. הַמְרַגְּלִים מלינים אוֹתָם עלי, שמעתי:

עַד אֵימָתַי לִכְנִשְׁתָּא בִישָׁתָא הָדָא דִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עָלָי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עֲלַי שְׁמִיעַ קֳדָמָי

עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ׳. הֵם הַמְּרַגְּלִים, וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה דְּסַנְהֶדְרִין (קח.), וְאָמְרוֹ אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם שְׁאָר הָעֵדָה, וְאָמְרוֹ עַד מָתַי, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן הָיוּ מַפְחִידִים יִשְׂרָאֵל לָסוּר מֵאַחֲרֵי ה׳, וְלָזֶה קְרָאָם עֵדָה רָעָה לוֹמַר שֶׁעוֹדֶנָּה בְּרִשְׁעָהּ עוֹמֶדֶת. וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי פֵּרוּשׁ מִלְּבַד רָעַת עַצְמָן עוֹד מַלִּינִים יִשְׂרָאֵל עָלַי.

אֶת תְּלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ שָׁמָעְתִּי. הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֶׁשָּׁמַע, לוֹמַר כִּי לֹא שָׁמַע אֶלָּא תְּלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא דִּבְרֵי רֶשַׁע הַמְּרַגְּלִים, וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֶת תְּלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הַמְּרַגְּלִים מַלִּינִים עָלַי שָׁמַעְתִּי, פֵּרוּשׁ תְּלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הֲלָנַת הַמְרַגְּלִים, כִּי דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים עַצְמָן נִמְאֲסוּ וּמְנָעָם מִבּוֹא לְאָזְנָיו.