בְּמִדְבַּר י״ד · י״ג

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־יְהֹוָ֑ה וְשָׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם כִּֽי־הֶעֱלִ֧יתָ בְכֹחֲךָ֛ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִקִּרְבּֽוֹ׃

במילים פשוטות

משה פותח בתפילתו לפני ה׳: ושמעו מצרים כי העלית בכוחך את העם הזה מקרבו. רש״י מבאר ש״ושמעו מצרים״ עניינו שישמעו את אשר תהרוג את העם; ו״כי העלית״ - שהמילה ״כי״ משמשת בלשון ״אשר״, כלומר המצרים ראו שהעלית אותם בכוחך הגדול, וכשישמעו שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך אלא יתלו זאת בחוסר יכולת. אבן עזרא מבאר בדומה ש״כי העלית״ עניינו ״ואשר העלית״. כך משה פותח את טיעונו המרכזי: השמדת העם תפגע בכבוד שמים בעיני מצרים והעמים, שיפרשו זאת ככישלון אלוקי ולא כעונש צודק.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ושמעו מצרים. וְשָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר תַּהַרְגֵם:

כי העלית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, וְהֵם רָאוּ אֶת אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל אוֹתָם מִקִּרְבָּם, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁאַתָּה הוֹרְגָם לֹא יֹאמְרוּ שֶׁחָטְאוּ לְךָ, אֶלָּא יֹאמְרוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם אֲבָל כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם, וְזוֹ הִיא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ וְיִשְׁמְעוּן מִצְרָאֵי אֲרֵי אַסֶקְתָּא בְחֵילָךְ יָת עַמָא הָדֵין מִבֵּינֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ושמעו מצרים כי העלית. טעמו ואשר העלית ואחר שאמר ושמעו ואמרו אל יושב הארץ הזאת היא ארץ כנען פירש מה שמעו על כן פעם אחרת שמעו כי אתה ה' כבודך בקרב העם הזה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ - וְיִשְׁמְעוּ מִצְרַיִם שֶׁתַּהַרְגֵם כִּי הֶעֱלִיתָ, כִּי מַשְׁמָעוֹ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, וְהֵם רָאוּ שֶׁהֶעֱלִיתָ אוֹתָם בְּכֹחֲךָ מִקִּרְבָּם, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁאַתָּה הוֹרְגָם לֹא יֹאמְרוּ שֶׁחָטְאוּ לְךָ, אֶלָּא שֶׁכְּנֶגְדָּם יֵשׁ לְךָ יְכֹלֶת לְהִלָּחֵם אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת. וְזֶהוּ וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּמָה יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם? מַה שֶׁאָמוּר בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'״ (במדבר י״ד:ט״ז), לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה פַּרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ד:ט״ז). אִם כֵּן יִהְיֶה אֶל יוֹשֵׁב כְּמוֹ "עַל יוֹשֵׁב", וְכֵן רַבִּים. וּלְפִי דַעְתִּי אֵין הַכַּוָּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּטַּעֲנָה הַזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁהַכְּנַעֲנִים חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים בַּמִּלְחָמָה וְאֵינוֹ דּוֹמֶה פַּרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, כִּי הַשֵּׁם הִכָּה אֶת מִצְרַיִם בַּדֶּבֶר וְהֵמִית בְּכוֹרֵיהֶם בְּרֶגַע, וְהֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם, וְנָקֵל זֹאת בְּעֵינֵי ה' לְהַכּוֹת בַּדֶּבֶר הַגִּבּוֹרִים וְהַחֲזָקִים כַּדַּלִּים וְכַחֲלָשִׁים. אֲבָל הַכַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר, יַחְשְׁבוּ מִצְרַיִם וְיֹאמְרוּ כִּי יֵשׁ כֹּחַ בֵּאלֹהֵי כְּנַעַן לְהַצִּיל מִיָּדְךָ, כִּי עָשִׂיתָ בְּמִצְרַיִם וּבֵאלֹהֵיהֶם שְׁפָטִים עַד שֶׁהוֹצֵאתָ הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ, וְלֹא יָכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּכְנַעַן וּבֵאלֹהֵיהֶם. וְהִנֵּה יִהְיֶה בָזֶה חִלּוּל הַשֵּׁם וְיַחֲזִיקוּ יְדֵי עוֹבְדֵי ע״ז. וְאִם כֵּן יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיֹּאמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לְאַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'״ וְגוֹ', כִּי בָּכֶם אֵל אֶפֶס אֱלֹהִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי העלית אשר העליתה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה׳ וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם וְגוֹ׳. פְּסוּקִים אֵלּוּ צְרִיכִין בֵּאוּר, כִּי ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״ עַל כָּרְחֲךָ צָרִיךְ אַתָּה לְפָרְשׁוֹ עַל הַהֲרִיגָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ״י, וְאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר מִיָּד אַחַר ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״, ״וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת״, וּמָה זֶה שֶׁאָמַר ״וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם״? אִם הֵם הַמִּצְרִים לָמָּה קְרָאָם עַכְשָׁיו סְתָם גּוֹיִם, וְאִם הֵם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לָמָּה שִׁנָּה שְׁמָם. וְזוּלַת זֶה הַלָּשׁוֹן קְצָת מְגֻמְגָם. וְרָאִיתִי לְהִסְתַּיֵּעַ מִמַּה שֶּׁכָּתַב מַהֲרִי״א בַּפָּסוּק ״וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, כִּי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מְמַהֵר לִקַּח נְקָמָה מִשְּׁנֵי סִבּוֹת, הֵן מִצַּד שֶׁהוּא יָרֵא שֶׁמָּא הַיּוֹם אוֹ מָחָר יָמוּת וְלֹא יִרְאֶה נִקְמָתוֹ בְּחַיָּיו, הֵן מִצַּד שֶׁהוּא יָרֵא פֶּן יִבְרַח שׂוֹנְאוֹ לְמָקוֹם אַחֵר וְלֹא יוּכַל לְהָרְגוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְאוּלָם חַי אָנִי״, וּמִצִּדִּי לֹא יִבָּצֵר לְאַחֵר הַפֵּרָעוֹן, וְעוֹד שֶׁ״יִּמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, וְאָנָה מִפָּנַי יִבְרַח, עַל כֵּן אַרְחִיב לָהֶם זְמַן אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְמָרֵק הֶעָוֹן, עכ״ל. וְזֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״, אִם תְּכַלֶּה אוֹתָם כְּרֶגַע אָז תַּעֲשֶׂה כְּאִישׁ אֶחָד הַמְמַהֵר לִנְקוֹם מִפְּנֵי שְׁנֵי הַחֲשָׁשׁוֹת, וְאַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ, לָמָּה זֶה תְּמַהֵר לִנְקוֹם?

וְעַל פִּי זֶה יֵשׁ לוֹמַר כִּי הַמִּצְרִים לֹא יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״, שֶׁהֲרֵי הֵמָּה רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם כֹּחוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״, כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ הַהֲרִיגָה אָז ״יֹאמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶּׁהִכְנִיס בֵּין הַדְּבֵקִים מַאֲמַר ״כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ״ וְגוֹ׳ הוּא נְתִינַת טַעַם עַל הַשְּׁלִילָה, כִּי לָמָּה לֹא יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת״, לְפִי שֶׁרָאוּ ״כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ״ וְגוֹ׳, וְלָכֵן וַדַּאי לֹא יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר אַחֵר, וּלְמִי יֹאמְרוּ, ״אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת״ הַקְּרוֹבִים, וְלָמָּה יֹאמְרוּ דַּוְקָא אֲלֵיהֶם, ״שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי הַקְּרוֹבִים שָׁמְעוּ מִסְתָּמָא כִּי אַתָּה ה׳ אֵל וְלֹא אִישׁ, וְאֵין לְהִמָּלֵט מִפָּנֶיךָ, כִּי ״עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה׳״, חַי וְקַיָּם לָעַד, ״וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן בֵּין בַּחֲנִיָּה בֵּין בַּהֲלִיכָה הָעַמּוּד עָנָן עִמָּהֶם וְאָנָה מִפָּנֶיךָ יִבְרָחוּ. ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״, אֵיךְ תַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה גֶּבֶר בְּעָלְמָא הַמְמַהֵר לִנְקוֹם בְּכַעְסוֹ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף לְיַחֵס אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ מִדָּה זוֹ. וְכָל סִפּוּר זֶה הוּא ״שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה׳״, אֵל וְלֹא אִישׁ, ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד״. וּמַה שֶּׁהִכְנִיס בֵּין הַדְּבֵקִים ״אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה׳״ וְגוֹ׳, לְבָאֵר שְׁנֵי הַתְּאָרִים הַנִּזְכָּרִים בְּפָסוּק ״וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, כִּי הֵמָּה רְמוּזִים גַּם בְּמַאֲמַר ״אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה אַתָּה ה׳ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳.

וְכָל פְּסוּקִים אֵלּוּ מְדַבְּרִים מִמַּה שֶּׁיְּסַפְּרוּ בֵּינֵיהֶם הַקְּרוֹבִים, דְּהַיְנוּ מִצְרַיִם עִם יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי לֹא יוּכְלוּ לוֹמַר ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת״ לְפִי שֶׁכֻּלָּם רָאוּ וְשָׁמְעוּ כִּי הֶעֱלָם בְּכֹחוֹ מִמִּצְרַיִם, וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת, כָּל עוֹד שֶׁיִּרְאוּ בְּיוֹתֵר כֹּחַ ה׳ וִיכָלְתוֹ אָז בְּיוֹתֵר יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁהוּא ה׳ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן וַעֲנָנוֹ לֹא יָמִישׁ, יָמִית אֶת הָעָם כְּמַעֲשֵׂה אִישׁ בְּעָלְמָא. אֲבָל הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ אֲבָל מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ אֶת כָּל הַיָּד הַחֲזָקָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּמִצְרַיִם, רַק שָׁמְעוּ כִּי יֵשׁ ה׳ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְיִשְׂרָאֵל לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ, לֹא יִתְמְהוּ עַל ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״, אֲבָל יֹאמְרוּ כְּפִירָה אַחֶרֶת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם״, הַיְנוּ הָרְחוֹקִים, ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״ וְגוֹ׳. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתָּ ״וְאֶעֱשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם״, וְאִם כֵּן לְמַפְרֵעַ יִרְאוּ יְכֹלֶת ה׳, מִכָּל מָקוֹם בֵּינֵי בֵּינֵי יִתְחַלֵּל הַשֵּׁם, כִּי יָמִים רַבִּים יִהְיוּ לְלֹא אֱלֹהִים אֱמֶת קֹדֶם שֶׁאֶהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל. לְפִיכָךְ ״וְעַתָּה״, תֵּכֶף בְּדוֹר זֶה ״יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״, כִּי רָאוּי וְנָכוֹן שֶׁגַּם בָּעֵת הַזֹּאת יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳ לְבַטֵּל דִּבְרֵי הַגּוֹיִם הָרְחוֹקִים. ״ה׳ אֶרֶךְ אַפַּיִם״ וְגוֹ׳ לְבַטֵּל דִּבְרֵי הַמִּצְרִים שֶׁאָמְרוּ ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״. ״וַיֹּאמֶר ה׳ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ״, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְרוֹצֶה לוֹמַר כִּי בְּכָל זְמַן מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, אֲבָל מִכָּאן וּלְהַלָּן חוּשְׁבָּנָא וְלֹא אֶסְלַח לְגַמְרֵי. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים״, עַל כֵּן וִיתַרְתִּי לָהֶם בִּזְכוּת אַבְרָהָם שֶׁנִּתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, אֲבָל מִשָּׁם וְהָלְאָה תַּמָּה זְכוּת זוֹ, עַל כֵּן אֶגְבֶּה חוֹבִי מְעַט מְעַט. אַף עַל פִּי שֶׁבְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (טו.) מָנוּ גַּם מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים בִּכְלַל עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת, מִכָּל מָקוֹם כְּפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר בִּמְקוֹם מְרַגְּלִים, ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳״ (במדבר י לג) - מֵאַחֲרֵי ה׳.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ, ״כִּי עַיִן בְּעַיִן״, בִּזְכוּת שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה הַנִּדְרֶשֶׁת בְּשִׁבְעִים פָּנִים זָכוּ לְעֵין ה׳ אֶל יְרֵאָיו, (תהלים לג יח). וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (ישעיה נב ח) ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן״, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין סה.): נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יַיִן שִׁבְעִים וְסוֹד שִׁבְעִים, כִּי הַגְּאוּלָּה סוֹד ה׳ לִירֵאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב ט): ״כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים״, וּכְשֶׁנִּכְנַס בְּיִשְׂרָאֵל יֵין הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁבְעִים פָּנִים, אָז יֵצֵא סוֹד הַגְּאוּלָּה וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳. (ישעיה מ ה) זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי עַיִן״, הַגְּאוּלָּה, שֶׁהִיא סוֹד בְּעַיִן, בִּזְכוּת יֵין הַתּוֹרָה ״יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן״, וְקַל לְהָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אוֹמֵר וְשָׁמְעוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בַּתְּחִלָּה, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״יִשְׁמְעוּ מִצְרַיִם״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ כִּי הֶעֱלִיתָ, אִם רְצוֹנוֹ לוֹמַר יִשְׁמְעוּ שֶׁהֶעֱלָה זֶה אֵין לוֹ שַׁחַר, כִּי הֲלֹא הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה׳ וְנִפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹכָם. וְעוֹד מַה יְסוֹבֵב הֲרִיגָתָם לִשְׁמִיעַת מִצְרַיִם שֶׁהֶעֱלָה בְּכֹחוֹ וְגוֹ׳. וְאִם הַכַּוָּנָה הִיא לְצַיֵּן מִי הֵם מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ, וְאָמַר, אוֹתָן אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ וְגוֹ׳, קָשֶׁה, וְכִי יֵשׁ מִצְרַיִם אֲחֵרִים לִטְעוֹת בָּהֶם, וְלוּ יְהִי שֶׁיֵּשׁ מִצְרַיִם אֲחֵרִים, עִם כָּל זֶה מִן הַסְּתָם אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל מִצְרַיִם הַיָּדוּעַ.

וְנִרְאֶה שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא בְּמַה שֶׁנָּעִיר עַל מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לָמָּה לֹא הִזְכִּיר טְעָנוֹת שֶׁטָּעַן לִפְנֵי ה׳ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי״ וְגוֹ׳ שֶׁה׳ סָתַר טַעֲנָה זוֹ בְּטַעֲנַת ״נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא״, גַּם לְצַד שֶׁאֵין לְנִיאוּץ זֶה קִצְבָּה, עִם כָּל זֶה הָיָה לְמֹשֶׁה לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת בְּצֵרוּף הַטְּעָנוֹת שֶׁהִזְכִּיר כָּאן, שֶׁבָּהֶם נִצַּח הַדִּין כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר.

אָכֵן מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְחַכֵּם בְּנוֹעַם דְּבָרָיו, שֶׁאָמַר ״וְשָׁמְעוּ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד טְעָנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁאָמַר כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁחוֹזֵר הוּא וְטוֹעֵן וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם לְהָשִׁיב עַל מַאֲמַר ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם וְגוֹ׳. וְנָתַן טַעַם לִדְבָרָיו שֶׁאָמַר הַדָּבָר בְּהֶחְלֵט שֶׁיִּשְׁמְעוּ, וְאִם תֹּאמַר מִי אָמַר לְךָ שֶׁיִּשְׁמְעוּ וַדַּאי וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ, לָזֶה אָמַר כִּי הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר מִקִּרְבּוֹ, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁנִּסֵּי מִצְרַיִם הָיוּ יְדוּעִים לַכֹּל, עִם כָּל זֶה יִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּקִרְבָּם, וְאוּמָּה כָּזוֹ לֹא תִּמָּנַע מֵחֲקוֹר מֵהַנַּעֲשֶׂה מִיִּשְׂרָאֵל וְעִנְיָנֵיהֶם. וְלָזֶה אֲנִי מַחְלִיט שֶׁיֵּדְעוּ אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵהֶם בְּדִקְדּוּק. וּכְפִי זֶה תֵּיבַת ״כִּי״ הִיא נְתִינַת טַעַם לְמַאֲמַר ״וְשָׁמְעוּ״.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם לָמָּה לֹא חָשׁ אֶלָּא לִשְׁמִיעַת מִצְרַיִם וּלְהַנִּסְבָּב מִמֶּנָּה וְלֹא לִשְׁאָר הָעַמִּים. לָזֶה אָמַר כִּי הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֵם שֶׁיָּדְעוּ אוּמָּה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ יְכֹלֶת וְלֹא יָכְלָה עֲלוֹת מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל. כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁמֵּתוּ כְּאֶחָד, הֲגַם שֶׁה׳ יְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ וְיַכְנִיס לָאָרֶץ זַרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, אַף עַל פִּי כֵן יִתְלוּ כִּי הַמִּשְׁפָּחָה הַהִיא הָיְתָה בַּת כֹּחַ הַיָּכוֹל עֲמוֹד מִפְּנֵי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. וְזֶה הוּא מִדְּבָרִים הָרְגִילִים כִּי אוּמָּה חֲזָקָה תִּמְשׁוֹל בִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אֲבָל הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא כֹּחַ ה׳ - לֹא הָיָה כֹּחַ בַּה׳ חָס וְשָׁלוֹם לַהֲבִיאָם. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה, מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע הָעָם הַיּוֹצֵא שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כֹּחַ זוּלַת כֹּחַ עֶלְיוֹן, לִשְׁלוֹל עַם הַבָּא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ מוֹפֵת לִסְתּוֹר טַעֲנַת ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״. וּמֵחוּשׁ זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד מִצְרַיִם, אֲבָל שְׁאָר הָאוּמּוֹת אִם לֹא הָיָה טַעַם שֶׁמִּצְרַיִם יָדְעוּ הָעָם וְאֵיכוּתוֹ לֹא הָיָה חִלּוּל הַשֵּׁם. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר מִתּוֹךְ דִּבְרֵי מֹשֶׁה שְׁנֵי דְּבָרִים מֻכְרָחִים: הָאֶחָד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם הַנַּעֲשֶׂה מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַשֵּׁנִי כִּי מִצְרַיִם יָדְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם כֹּחַ לַעֲמוֹד בְּמִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת זוּלַת כֹּחוֹ יִתְבָּרַךְ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל