בְּמִדְבַּר י״ג · כ״ב

ויבא עד חברון. כָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ שָׁם וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים א'), "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ", וּכְתִיב (שופטים א') "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן" (סוטה ל"ד):

שבע שנים נבנתה. אֶפְשַׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה בְּכָל טוּב עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְצֹעַן, וּבָא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן - לְפִיכָךְ הִקְצוּהָ לְקִבְרוֹת מֵתִים - וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת כְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית י"ג), וְצֹעַן הִיא הַמְעֻלָּה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם מוֹשַׁב הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו" (ישעיהו ל'), וְהָיְתָה חֶבְרוֹן טוֹבָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָה חֲלָקִים (סוטה ל"ד; כתובות קי"ב):

וּסְלִיקוּ בְדָרוֹמָא וַאֲתָא עַד חֶבְרוֹן וְתַמָן אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי בְּנֵי גִבָּרַיָא וְחֶבְרוֹן שְׁבַע שְׁנִין אִתְבְּנִיאַת קֳדָם טָנֵס דְמִצְרָיִם

אמרו חז"ל כי טעם ויבא. על כלב בן יפנה כי כל אחד הלך לצד אחר:

צען מצרים. שם מדינה סמוכה אל מצרים וכן מבית לחם יהודה ויש אומרים שפירושו מגזרת אהל בל יצען בדרך רחוקה:

וטעם להזכיר חברון להודיע שהיא קדמונית:

וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה - אֶפְשָׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן מִצְרַיִם לִבְנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא הָיְתָה מְבוּנָּה בְּכָל טוּב עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן, וּבָא לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ג:כ״ב). וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי חֶבְרוֹן הִיא קִרְיַת אַרְבַּע, הוּא הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים שֶׁהָיָה שְׁמוֹ אַרְבַּע, וְהוּא הַבּוֹנֶה אוֹתָהּ, עַל כֵּן נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא״ (יהושע יד טו). וְזֶה הָאִישׁ הוֹלִיד בֵּן וְקָרָא שְׁמוֹ עֲנָק, וְעַל שְׁמוֹ נִקְרְאוּ עֲנָקִים. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב כִּי שָׁם בְּחֶבְרוֹן אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק. "וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרַיִם" - לוֹמַר שֶׁבָּנָה אוֹתָהּ אַרְבַּע לִבְנוֹ עֲנָק שֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי הִבָּנוֹת צֹעַן מִצְרַיִם שֶׁהִיא קַדְמוֹנִית, לְהַגִּיד הַפְלָגַת חַיֵּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, כִּי כַּאֲשֶׁר הֵם מֻפְלָגִים בְּקוֹמָתָן כֵּן הָיוּ יְמֵיהֶן אֲרֻכִּין מִכָּל הָאָדָם, כִּי לַאֲבִיהֶם נִבְנְתָה חֶבְרוֹן לִפְנֵי צֹעַן מִצְרַיִם, שֶׁנִּקְפְּלוּ בָהּ כַּמָּה דּוֹרוֹת מֵאָז וְעַד עַתָּה. וְיִתָּכֵן לִרְמֹז עוֹד בְּמַה שֶׁאָמַר ״הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה״ (במדבר י״ג:כ׳), כִּי חֶבְרוֹן קַדְמוֹנִית מְאֹד וַעֲדַיִן עוֹשָׂה פֵּרוֹת שְׁמֵנִים וּגְדוֹלִים כַּאֲשֶׁר הִגִּיד בָּאֶשְׁכּוֹל, וְכָל שֶׁכֵּן הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה שֶׁהִיא יוֹתֵר שְׁמֵנָה. וְאֶפְשָׁר כִּי אַרְבַּע הוּא אֲבִי אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וְעַל שֵׁם שֶׁהָיוּ הָעֲנָקִים אַרְבָּעָה יִקְרָאוּהוּ כֵן. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר: ״קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן״ (יהושע טו יג) - יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ אֲבִי הָעֲנָקִים. עַל כֵּן אָמַר "עֲנָק" וִ"ילִידֵי הָעֲנָק" - בְּנֵי הַגָּדוֹל בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר אָמַר: ״הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא״ (שם יד טו), וּלְכָךְ בָּאָה בּוֹ הֵ״א הַיְּדִיעָה. וְנִקְרְאוּ "עֲנָקִים" עַל יֹפִי קוֹמָתָם, כִּי הֵם עֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹת בְּנֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (בראשית ו ד). וְזֶה טַעַם הַכָּתוּב, וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה מִיַּד הֶעָנָק הַזֶּה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם. וּבַעֲבוּר כִּי הַבּוֹנֶה אֶת חֶבְרוֹן יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, כִּי כֵן שֵׁם הָעִיר קִרְיַת אַרְבַּע, אָמַר "נִבְנְתָה", אוֹ טַעְמוֹ שֶׁנִּבְנְתָה לְאֵלֶּה שֶׁבְּנָאָהּ לָהֶם אַרְבַּע אֲבִיהֶם, וְהִנֵּה חָיוּ שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד מִיּוֹם הִוָּסְדָהּ וְעַד עָתָּה:

ויבא עד חברון - הגדה נראית פשט: שעל כלב אמר הכתוב שנאמר: ולו אתן את הארץ אשר דרך בה והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה. לפיכך ויבא עד חברון - הוא כלב ונשתטח על קבורת אבות והתפלל שינצל מעצת מרגלים. ומצינו ביהושע שנתן לכלב את חברון, כדכתיב: ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה באחוזתו. ומכל מקום לפי עיקר פשוטו: ויבא כל אחד ואחד עד חברון, שהרי אמרו: וגם בני הענקים ראינו שם בחברון. וכתיב: ושם ראינו את הנפילים בני ענק.

לפני צוען מצרים - לפי פשוטו: נבנתה לפני צוען וגם כן חשובה יותר עיר הישנה מן העיר החדשה, שהיו ישראל מכירים חשיבותה של צוען, הוצרך לומר כי ערי ישראל חשובים יותר, וגם מתוך יושנה היו בה ענקים שהם מדורות הראשונים.

ויבא עד חברון כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי האבות שלא יהא ניסת לחבריו וכו׳‎ כך פירש״‎י, והטעם לפי שלא בקש משה עליו רחמים כמו שעשה על יהושע. ד״‎א ויבא עד חברון דרך הפסוק לקרא לכמה מרגלים ואורבים לשון יחיד כדכתיב והאורב קם ממקומו.

ושם אחימן לפי שעתידין לומר וגם ילידי הענק ראינו שם מפרש לך הכתוב היכן ראום.

וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים ועדיין לא מתו הנפילים שהיו שם מימים קדמונים והכתוב בא להכחיש המרגלים שעתידים לומר ארץ אוכלת יושביה היא.

לפני צען מצרים פירש לך הכתוב חשיבות א״‎י על חשיבות ארץ מצרים לפי שיצאו ממנה והיו בקיאים בה ומכירין בטובתה וחשיבותה.

וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם. פֵּרְשׁוּ רז״ל (סוטה לד:) שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן בְּכָל טוּב. וּלְשׁוֹן ״שֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי״ אֵינוֹ מַשְׁמַע כֵּן, כִּי אַף אִם נֹאמַר שֶׁלְּשׁוֹן ״לִפְנֵי״ הַיְינוּ קְדִימָה בְּמַעֲלָה וְלֹא קְדִימָה בִּזְמַן, מִכָּל מָקוֹם ״שֶׁבַע שָׁנִים״ מְדַבֵּר בִּקְדִימָה זְמַנִּית דַּוְקָא. וְהַרְבֵּה מְפָרְשִׁים יָצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ יִשּׁוּב מַסְפִּיק.

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּנַּח שֶׁשַּׁיָּךְ לְשׁוֹן מְבוּנָּה בְּפֵרוֹת, אִם כֵּן אִם עָשְׂתָה צֹעַן בְּכָל שָׁנָה אֶלֶף מִדּוֹת יַגִּיעַ לְשֶׁבַע שָׁנִים שִׁבְעַת אֲלָפִים מִדּוֹת, וְחֶבְרוֹן הוּא מְעֻלֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים יוֹתֵר מִצֹּעַן, מִמֵּילָא עָשְׂתָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שִׁבְעַת אֲלָפִים מִדּוֹת, נִמְצָא שֶׁאוֹצָרוֹת שֶׁל תְּבוּאָה שֶׁהָיוּ מְבוּנִּים בְּפֵרוֹת בְּצֹעַן בְּשֶׁבַע שָׁנִים הָיוּ מְבוּנִּים בְּחֶבְרוֹן בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וְאִם כֵּן שַׁפִּיר קָאָמַר ״וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה״ בִּתְבוּאָה ״לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם״, קְדִימָה בִּזְמַן מַמָּשׁ. וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לְשׁוֹן בִּנְיָן מַמָּשׁ כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה תְּבוּאָה בּוֹנִין הַרְבֵּה אוֹצָרוֹת וְאָז הַמָּקוֹם בָּנוּי בְּבִנְיָנִים מַמָּשׁ. אוֹ בִּהְיוֹת שֶׁיּוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם יֵשׁ לָהֶם תְּבוּאָה הַרְבֵּה לִמְכֹּר, אָז כֶּסֶף וְזָהָב יִרְבְּיוּן וְיִבְנוּ לָהֶם בָּתִּים סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים. וְהָיָה חֶבְרוֹן בָּנוּי בְּכָל עִנְיְנֵי יֹפִי שֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי צֹעַן מִצְרַיִם, כִּי זֶה מֵעִיד עַל עֲשִׁירוּת הַמָּקוֹם וְרִבּוּי תְּבוּאָתָם כִּי יִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. וְהִזְכִּיר שֶׁבַח הָאָרֶץ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפִי שֶׁעֲתִידִין לוֹמַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן״ וְלֹא נֶאֱמַר ״וַיָּבֹאוּ״, לְפִי שֶׁבְּבוֹאָם לְחֶבְרוֹן וְרָאוּ שָׁם מַעֲלַת הָאָרֶץ עַל מִצְרַיִם הָיוּ כֻּלָּם בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלְקְלוּ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה צַדִּיקִים הָיוּ.