בְּמִדְבַּר י״ג · י״ט

הבמחנים. תַּרְגּוּמוֹ "הַבְפַצְחִין", כְּרַכִּין פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה:

הטובה הוא. בְּמַעְיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת טוֹבִים וּבְרִיאִים:

וּמָה אַרְעָא דִי הוּא יָתֵב בָּהּ הֲטָבָא הִיא אִם בִּישָׁא וּמָה קִרְוַיָא דִי הוּא יָתֵב בְהוֹן הַבְּפַצְחִין אִם בִּכְרַכִּין

הבמחנים. כמו הקדריים שחונים באהלים:

הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה - אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על במדבר י״ג:י״ח): אִם הָאָרֶץ טוֹבָה שֶׁהָאֲוִיר שֶׁלָּהּ טוֹב וְהַמַּיִם טוֹבִים. וְחָזַר וְאָמַר ״הַשְּׁמֵנָה הִיא״, לַעֲשׂוֹת חִטָּה וּפֵרוֹת רַבִּים. וְהַנָּכוֹן כִּי הֲטוֹבָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַטּוֹבוֹת וְרָעָה כָּל הָרָעוֹת בִּכְלָלָן, אֲבָל יִתָּכֵן בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה שְׁמֵנָה וּפֵרוֹתֶיהָ שְׁמֵנִים וְיִמָּצְאוּ בָהּ הַדְּבָרִים הַשְּׁמֵנִים, פַּנַּג וְשֶׁמֶן וּתְמָרִים וּתְאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה וְרָזָה וּצְרִיכָה גְשָׁמִים תָּדִיר וּלְהֵעָדֵר וּלְהִזְדַּבֵּל מְאֹד, וְיִהְיוּ פֵּרוֹתֶיהָ נוֹטִים לְיוֹבֶשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹבִים וּמִתְקַיְּמִים יוֹתֵר מִן הַשְּׁמֵנִים, וְשָׁם יִמָּצְאוּ הַפֵּרוֹת הָרָזִים הַרְבֵּה מְאֹד, כָּאֱגוֹזִים וְהַלּוּזִים וְהַתַּפּוּחִים וְהֶחָרוּבִין וּפֵרוֹת הַיְּעָרִים. וְהִנֵּה יִכְלוֹל אִם הִיא אֶרֶץ שְׁמֵנָה כַּמִּישׁוֹר אוֹ אֶרֶץ רָזָה כֶּהָרִים. אֲבָל אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״הֲעַתִּירָא הִיא אִם מִסְכֵּנָא״, כִּי יֵשׁ אֲרָצוֹת אֲשֶׁר יוֹשְׁבֵיהֶן עֲשִׁירִים מִפְּנֵי הַזּוֹל הַמָּצוּי בֵּינֵיהֶן וּשְׁכֵנֵיהֶם רוֹכְלֵיהֶם בְּכָל הַטּוֹב הַנִּמְצָא בָהֶם, וְיֵשׁ אֲרָצוֹת צְרִיכוֹת לִשְׁכוּנוֹתָם וְיוֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד וְהֵן טוֹבוֹת לֹא רָעוֹת כְּלָל. וְטַעַם וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם (במדבר י״ג:כ׳) - שֶׁלֹּא יִפְחֲדוּ בְּלָקְחָם מִפְּרִי הָאָרֶץ פֶּן יַכִּירוּ בָּהֶם שֶׁהֵם מְרַגְּלִים:

ומה הארץ אשר הוא יושב בה - ומה הארץ אשר אמרנו למעלה מְדַבֵּר בארץ שהיא בתחלת המלכות שאין שם יישוב, ועתה מְדַבֵּר בארץ אשר הם יושבים בה.

הטובה היא אם רעה - אם מלאה תבואות הרבה וימצאו בה כל טוב למלחמותם ולא יצטרכו להקדים להם צדה כל כך, לעת מלחמה מקודם.

הבמחנים - יושבים, או בערי המבצר. כל זה לדעת אם צריכים לעשות דייק וסוללות לכבוש את הערים.

אם רעה אם משכלת יושביה כמו שמצינו והמים רעים והארץ משכלת יושביה ועל זה השיבו ארץ אוכלת יושביה היא.

וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כְּנֶגֶד פְּרָט הַנַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצָעוּת הַזּוּלַת שֶׁהֵם בִּנְיְנֵי הָעִיר וְהַדִּירוֹת וְהַכֵּלִים, אִם טוֹבָה הִיא בְּבִנְיָן מְפֹאָר אִם רָעָה בְּבִנְיָנֶיהָ, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, וּכְנֶגֶד פְּרָט זֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו:י-יא) ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְגוֹ׳ לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלוֹת וְטוֹבוֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ״. וּמִכְּלַל נוֹי הָעִיר הִזְכִּיר גַּם כֵּן ״הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים״, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (במדבר רבה פט״ז) שֶׁסִּימָן מָסַר לָהֶם, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, אֲבָל פְּשַׁט הַכָּתוּב כָּל עִקַּר הַשְּׁאֵלָה אֵינוֹ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, אֲבָל הָעָם פָּשׁוּט הוּא שֶׁהוּא עַם גָּדוֹל וְרָם בְּנֵי עֲנָק נְפִילִים וְאֵין סָפֵק בָּזֶה לְרַגֵּל אוֹתָם. וְלִכְשֶׁנֹּאמַר שֶׁרָמַז לָהֶם גַּם עַל גְּבוּרַת הָאֲנָשִׁים תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה לוֹמַר לָהֶם לִרְאוֹת עֹצֶם גְּבוּרָתָם לְהַכִּיר בְּנִסֵּי אֵל אֲשֶׁר יְמַגֵּן אוֹתָם בְּיָדָם.