בְּמִדְבַּר י״ג · ט״ז

ויקרא משה להושע וגו'. הִתְפַּלֵּל עָלָיו יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים (סוטה ל"ד):

אִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי שְׁלַח משֶׁה לְאַלָלָא יָת אַרְעָא וּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ

וטעם אלה שמות האנשים. אחר שאמר ואלה שמותם להודיע כי כן היה שמותם לעולם ולא השתנו כמו הושע:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע - לא עתה קרא אותו כן, שהרי כבר קודם לכן נקרא יהושע אלא כך פירושו: הושע בן נון שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו הוא אותו שקרא משה [יהושע] כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם כמו: ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ויקרא לדניאל די שמיה בלטשצר כשם אלהיה.

אלה שמות האנשים. משבט לוי לא נשתלח מרגל לפי שלא היה לו חלק בארץ.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע לא שקראו עתה יהושע אלא כך הפירוש הוא שקראו משה יהושע כבר כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו שכן הוא המנהג שכן מצינו באברהם ושרה ויעקב דניאל חנניה מישאל ועזריה צדקיה שכבר שמו מתניה ונחמיה שנקרא התרשתא. וי״‎מ שינה שמו על שהוצרך להיות מן המרגלים ולעבור דרך עמלק בשם הושע.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן לָמָּה דַּוְקָא שֵׁם שֶׁל יָהּ, וְלָמָּה לֹא הִתְפַּלֵּל גַּם עַל כָּלֵב. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁאָמַר לָהֶם ״עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב״, וְהַמְרַגְּלִים אָמְרוּ ״עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁנִּכְווּ בוֹ יִשְׂרָאֵל. וְחָשַׁב בּוֹ שֶׁמִּסְתָּמָא בְּעֵצָה זוֹ לֹא יִהְיֶה יְהוֹשֻׁעַ, כִּי אַדְרַבָּה הוּא הֶחֱלִישׁ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. וּלְדוֹרוֹת מֵאוֹתָהּ מִלְחָמָה וְהָלְאָה הוּא גַּם כֵּן בָּטוּחַ בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שמות יז טז) ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה׳ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר״. וּבְאוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁהָיְתָה בְּשֵׁם יָהּ יִהְיֶה בָּטוּחַ לְנַצֵּחַ אֶת עֲמָלֵק. עַל כֵּן הוֹסִיף לוֹ מֹשֶׁה יָהּ עַל שְׁמוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִזְכָּר לַשְּׁבוּעָה שֶׁהָיְתָה בְּשֵׁם יָהּ, וּבְסִבָּה זוֹ לֹא יִהְיֶה בַּעֲצַת מְרַגְּלִים שֶׁהִפְחִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲמָלֵק.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הָיָה תַּלְמִידוֹ, הִקְפִּיד עָלָיו שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ וְיִתְלוּ בְּרַבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף שֶׁהֵבִיא דִּבַּת אֶחָיו, עַל כֵּן הָיָה יָרֵא שֶׁלֹּא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זְקֵנוֹ. כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא הִזְכִּיר בּוֹ ״לְמַטֵּה יוֹסֵף״, וּבְגַדִּי בֶּן סוּסִי הִזְכִּיר ״לְמַטֵּה יוֹסֵף״. וּמַה שֶּׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עַל גַּדִּי, אוּלַי חָשַׁב שֶׁאִם זֶה שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם הַגָּדוֹל מִמְּנַשֶּׁה לֹא יְשַׁנֶּה אֶת תַּפְקִידוֹ, מִסְתָּמָא גַּם הַקָּטָן מִמֶּנִּי לֹא יְדַבֵּר כְּנֶגְדוֹ. וּכְבָר נוֹדָע מִבִּרְכוֹת שֶׁל יַעֲקֹב כִּי שָׂם שָׁם לוֹ חֹק לְהַקְדִּים אֶת אֶפְרַיִם לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אוֹ לְפִי שֶׁנִּקְרָא אָבִיו מְנַשֶּׁה עַל שֵׁם ״כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל בֵּית אָבִי״, וְחָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁמִּסְתָּמָא כָּל זַרְעוֹ שָׁכְחוּ כָּל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם.

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לוֹמַר כֵּן, וַהֲלֹא כְּבָר אָמַר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם״ וְגוֹ׳? וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לד:) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי יִצְחָק, דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, מְרַגְּלִים עַל שֵׁם מַעֲשֵׂיהֶם נִקְרְאוּ וְכוּ׳, סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל שֶׁסָּתַר דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהִנֵּה לְצַד שֶׁרָצָה לוֹמַר הַכָּתוּב ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״ שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו וְכוּ׳, יֹאמַר הָאוֹמֵר, מָה רָאָה מֹשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ? לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳, לְהָעִירְךָ כִּי מִשְּׁמוֹתָם הִשְׂכִּיל מֹשֶׁה מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, אֲשֶׁר לָזֶה הֻצְרַךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ ״וַיִּקְרָא״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה סָמַךְ לְמַאֲמַר ״אֵלֶּה שְׁמוֹת״ וְגוֹ׳ ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁהִרְגִּישׁ בְּרִשְׁעָם מִמַּאֲמַר תֵּבַת ״לְךָ״, אֵין פֵּרוּשׁ זֶה מֻכְרָח וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ תֵּבַת ״לְךָ״ בְּאֹפֶן אַחֵר, וּמִשְּׁמוֹתָם הִטָּה וְהִכְרִיעַ כִּי יַרְשִׁיעוּ בִּשְׁלִיחוּתָם. עוֹד אוּלַי שֶׁלֹּא הִצְדִּיק שֶׁכֻּלָּן רְשָׁעִים, אֶלָּא מִשְּׁמוֹתָם שֶׁכָּל שְׁמוֹתָם גִּלּוּ מַה שֶׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה וְגוֹ׳. רַזַ״ל אָמְרוּ (סוטה לד:) שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו, וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה שְׁמוֹ וְיָכוֹל הָיָה לְהִתְפַּלֵּל בְּלֹא שִׁנּוּי הַשֵּׁם. וְאוּלַי שֶׁנָּתַן כֹּחַ בִּשְׁמוֹ בְּתוֹסֶפֶת הַיּוֹ״ד שֶׁמִּסְפָּרָהּ עֲשָׂרָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל נֶגֶד הָעֶשֶׂר מְרַגְּלִים. עוֹד, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל זְכוּת וְחֵלֶק הַטּוֹב שֶׁל כָּל הָעֲשָׂרָה כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טו.) זָכָה נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ: