בְּמִדְבַּר י״א · ז׳

והמן כזרע גד. מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה, יִשְֹרָאֵל אוֹמְרִים "בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" וְהַקָּבָּ"ה הִכְתִּיב בַּתּוֹרָה "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד" וְגוֹ', כְּלוֹמַר רְאוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל מָה מִתְלוֹנְנִים בָּנַי, וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב:

כזרע גד. עָגֹל כְּגִידָּא - זֶרַע קוליינדר"ו:

הבדלח. שֵׁם אֶבֶן טוֹבָה קריסט"ל:

וּמַנָא כְּבַר זְרַע גִדָא הוּא וְחֶזְוֵהּ כְּחֵזוּ בְדֹלְחָא

והמן. ספר הכתוב חסרון דעת המתאוין כי המן היה כזרע גד והוא קל ללקוט והיה נראה כי הוא לבן ועוד כי יוכלו לאכלו כאשר היה גם לטחנו ברחים ולעשות עוגות או לדכותו ולבשלו בפרור ויש לו טעם נכבד כמו לשד השמן ועוד היה יורד על מקום נקי אחר שירחץ הטל את המקום:

כזרע גד. סמוך כמו נטע שעשועים:

גד י"א כסברתא וי"א חרדל מגזרת גדין ואנכי לא ידעתי:

והמן כזרע גד הוא - ומראהו כמראה, הבדולח - כלומר: נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים: ונפשנו יבשה - כאדם שאוכל חטים יבשים. וא"כ למה חרה אף של הקב"ה כאמור לפנינו? ועתה מפרש טעם של חרון אף, שהרי - כשטחנו ברחים או דכו במדוכה - אז - והיה טעמו כטעם לשד השמן - אז מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק - כצפיחית בדבש - כזיתים ואגוזים קודם טחינה, אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמן ולפיכך וישמע ה' - ויחר אפו - שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש. כאן כתיב: והיה טעמו - שמתחלף טעמו הראשון, אבל בפרשת בשלח כתיב: וטעמו כצפיחית בדבש - שזה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן.

והמן כזרע גד הכ״‎ף בחיר״‎ק והזיי״‎ן בשו״‎א דוגמא ואיש יהודה נטע שעשועיו.

[ועינו כעין הבדלח מבריק].