זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃

אשר נאכל במצרים חנם. אִ"תֹּ שֶׁמִּצְרִיִּים נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם" (שמות ה'), אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם, דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם? וּמַהוּ אוֹמֵר חִנָּם, חִנָּם מִן הַמִּצְוֹת (ספרי):

את הקשאים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכָל דָּבָר חוּץ מֵאֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁים לַמְּנִיקוֹת, אוֹמְרִים לְאִשָּׁה אַל תֹּאכְלִי שׁוּם וּבָצָל מִפְּנֵי הַתִּינוֹק, מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי:

הקשאים. הֵם קוקומבר"שׂ בְּלַעַז:

אבטיחים. בודיק"ש:

החציר. כְּרֵישִׁין, פוריל"ש (תַּרְגּוּמוֹ יָת בּוֹצִינַיָּא וְכוּ'):

דְכִירִין אֲנַחְנָא יָת נוּנַיָא דַהֲוֵינָא אָכְלִין בְּמִצְרַיִם מַגָן יָת בּוֹצִינַיָא וְיָת אֲבַטִיחַיָא וּכְרָתֵי וּבוּצְלֵי וְתוּמֵי

הדגה. שם המין:

חנם. בזול כאילו היא חנם:

הקשואים. באל"ף תחת ה"א מקשה כמו ועמי תלואים ורבים כן:

אבטיחים. ידוע מלשון קדר ואין לו ריע במקרא:

חציר. הירקות שהם עשב השדה וכן המצמיח הרים חציר והנה הוא שם כלל והמתרגם ארמי אמר שהוא שם פרט גם הוא נכון:

הבצלים והשומים. ידועים והם קרובים בלשון קדר:

וְטַעַם אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, לְפִי פְּשׁוּטוֹ - כִּי הָיוּ הַדַּיָּגִים הַמִּצְרִיִּים מַעֲבִידִין אוֹתָן לִמְשֹׁךְ הַדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוּדָה וּבַמִּכְמוֹרוֹת, וְהָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם מִן הַדָּגִים כְּמִנְהַג כָּל פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת. וְהַקִּשּׁוּאִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהֶחָצִיר וְהַבְּצָלִים וְהַשּׁוּמִים בְּמִצְרַיִם הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי הִיא כְּגַן הַיָּרָק, וְכַאֲשֶׁר הָיוּ חוֹפְרִין לָהֶן בַּגִּנּוֹת וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה הָיוּ אוֹכְלִין מִן הַיְּרָקוֹת. אוֹ שֶׁהָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ עוֹשִׂים מְלַאכְתּוֹ, וְהָיָה מְפַרְנֵס אוֹתָם בְּלֶחֶם צַר וּבְמַיִם לַחַץ, וְהָיוּ נְפוֹצִים בָּעִיר וְנִכְנָסִין בַּגִּנּוֹת וּבַשָּׂדוֹת, וְהָיוּ אוֹכְלִין מִן הַיְּרָקוֹת וְאֵין מְכַלִּים דָּבָר כְּמִנְהַג עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, וְנוֹתְנִים לָהֶם עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר מִמְּנָת הַמֶּלֶךְ דָּגִים קְטַנִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם דָּמִים בְּמִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת (א יא). וְזֹאת תְּלוּנַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא תְּלוּנַת הָאֲסַפְסוּף, וְהִנֵּה הָיוּ מִתְאוֹנְנִים עַל מֹשֶׁה וְצוֹעֲקִים עָלָיו "תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה" כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר (במדבר י״א:י״ג):

זכרנו את הדגה כשנילוס מתפשט כמנהגו ואחר כך חוזר למקומו הדגים נשארים בגומות בשיחין ונשותיהם שואבות מאותן השיחים והדגים נכנסים בכדיהם וכן ארז״‎ל.

אשר נאכל במצרים חנם בלא טורח ובלא דמים.

את הקשאים ואת האבטחים לאכול בקנוח סעודה.

ואת החציר ואת הבצלים לטעום הקדרה עם הבשר.

ואת השומים לטבל הבשר והדגים.