וַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ולא יספו. לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְלָא פָסְקִין", שֶׁלֹּא פָסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם:
וְאִתְגְלִי יְיָ בַּעֲנָנָא וּמַלִיל עִמֵהּ וְרַבֵּי מִן רוּחָא דִי עֲלוֹהִי וִיהַב עַל שַׁבְעִין גַבְרָא סָבַיָא וַהֲוָה כַּד שְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתְנַבְּאִין וְלָא פָסְקִין
ויאצל. על דעתי מהבנין הכבד הנוסף:
וי"ו ויתנבאו כפ"א רפה בלשון ישמעאל:
ולא יספו. פעם שנית וכן קול גדול ולא יסף ולא יסף עוד לדעתה ואין מדקדוק הלשון להיותו מגזרת פן תספו בכל חטאתם אמרו חכמים ז"ל שלקח משה מכל שבט ששה והנה שנים ושבעים ובעבור שאמר לו השם שבעים איש הניח השנים וזה נכון:
ויאצל אל״ף כתיב ולא קרי.
ויתנבאו ולא יספו ולא הוסיפו על משה דוגמא ויסף חמישיתו עליו.
וַיֵּרֶד ה׳ וְגוֹ׳ וַיְדַבֵּר אֵלָיו. צָרִיךְ לָדַעַת מַה דִּבֵּר ה׳ אֵלָיו. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְכָל זֶה וְלֹא נִבָּא אוֹתָם מִבְּלִי כָּל סֵדֶר הַמּוּכָן. וְיִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (פנחס רכ.) בְּפָסוּק ״לָכֵן אֱמוֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״, כִּי יְצַו ה׳ עַל מֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר ״הִנְנִי נוֹתֵן״ וְגוֹ׳, וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה כְּבָר מֹשֶׁה בִּבְרִית הַשָּׁלוֹם וְשֶׁלּוֹ יֵחָשֵׁב, וּכְשֶׁרָצָה לִתְּנוֹ לְפִנְחָס נִמְצָא שֶׁכְּבָר נְתָנוֹ לְמֹשֶׁה וְזָכָה בּוֹ, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹזֵר וְנוֹטֵל מַתְּנוֹתָיו. כְּמוֹ כֵן הַנְּבוּאָה נָתַן לְמֹשֶׁה לְמָנָה, וְכָל הַבָּא לְהִתְנַבֵּא מֹשֶׁה הוּא הַנּוֹתֵן מֵהַטַּעַם הַנִּזְכָּר, וְלָזֶה יִקָּרֵא אֲדוֹן הַנְּבִיאִים. וְהוּא מַאֲמַר ה׳ כָּאן שֶׁצִּוָּה לֶאֱסֹף הַזְּקֵנִים וְהוּא עִמָּהֶם, וַיֵּרֶד ה׳ בֶּעָנָן. וְאָמְרוֹ וַיְדַבֵּר אֵלָיו פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן שְׂרָרָה וּמֶמְשָׁלָה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים מז:ד) ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״, שֶׁעָשָׂה ה׳ הַשְּׂרָרָה בְּדָבָר זֶה אֵלָיו, פֵּרוּשׁ לְמֹשֶׁה, וּבִרְשׁוּתוֹ וּבִרְצוֹנוֹ הֶאֱצִיל וְגוֹ׳.
וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ. אָמְרוֹ וַיָּאצֶל, אוּלַי שֶׁרוֹמֵז לִמְקוֹר רוּחַ הַנְּבוּאָה שֶׁבִּבְחִינָה זוֹ, וּבְדֶרֶךְ זֶה יֻצְדַּק לֵאמֹר וַיָּאצֶל, וְאָמְרוֹ מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, פֵּרוּשׁ מֵאוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁעָלָיו, אֲבָל הַנֶּאֱצָל בָּא מֵהַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ הוּא וְלֹא שֶׁיּוֹצִיא מִמֹּשֶׁה וְלִתֵּן עַל אֲחֵרִים. אוֹ יֹאמַר מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עַל מֹשֶׁה וְאָמַר וַיָּאצֶל לְצַד שֶׁאֵין הֶבְדֵּל לָרוּחַ שֶׁעוֹדֶנּוּ עָלָיו לָרוּחַ הַנִּתָּן מִמֶּנּוּ לַזְּקֵנִים. וּלְדֶרֶךְ זֶה יְכַוֵּן בְּמַאֲמַר אֲשֶׁר עָלָיו עַל הַחֵלֶק הַנֶּאֱצָל בְּעַצְמוֹ שֶׁעוֹדֶנּוּ עָלָיו אַחַר וַיָּאצֶל. וּלְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (במדבר רבה טו,יט) כְּשֶׁמָּנָה הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ לַשְּׁנַיִם יוֹתֵר מֵהַשִּׁבְעִים, מָנָה גַּם כֵּן שֶׁהַשִּׁבְעִים נְבוּאָתָם מִשֶּׁל מֹשֶׁה וְהַשְּׁנַיִם מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וַיְהִי כְּנוֹחַ. אָמַר וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט), שֶׁהַזְּקֵנִים הִתְנַבְּאוּ מַאֲמַר ״הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר״, אֵין לְךָ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת נְבוּאָתָם יָכִינוּ עַצְמָן לְפֻרְעָנוּת.
וְאָמְרוֹ ״וַיִּתְנַבְּאוּ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר שֶׁמִּלְּבַד שֶׁהָיוּ כְּלִי מֻכְשָׁר לָנוּחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, עוֹד לָהֶם שֶׁהִתְנַבְּאוּ. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁנְּבוּאָתָם הָיְתָה תֵּכֶף וּמִיָּד, כְּאָמְרוֹ ״כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳ וַיִּתְנַבְּאוּ״. עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי סְבָרַת הָאוֹמְרִים ״וְלֹא יָסָפוּ״ שֶׁלֹּא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ יוֹם, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״וַיְהִי כְּנוֹחַ״ וְגוֹ׳ לְשׁוֹן צַעַר כַּנִּזְכָּר, וְעוֹד צַעַר אַחֵר לָהֶם שֶׁהִתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.
