בְּמִדְבַּר י״א · כ״ג

עתה תראה היקרך דברי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה, לֹא תַסְפִּיק לָהֶם, סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה, יֹאמְרוּ דַּקָּה בִקַּשְׁנוּ, וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ גַּסָּה בִקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ, אָמַר לוֹ, אִם כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן, אָמַר לוֹ עתה תראה היקרך דברי - שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם היד ה' תקצר, "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹ' הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים ע"ח), אָמְרוּ, פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתֵנוּ; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ויצא משה וידבר אל העם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, ויאסף שבעים איש וגו' (עי' ספרי):

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הֲמֵימְרָא דַיְיָ יִתְעַכָּב כְּעַן תֶּחֱזֵי הַיְעַרְעִנָךְ פִּתְגָמִי אִם לָא

היקרך. כמו ויקר מקרה:

ויאמר ה׳‎ אל משה היד ה׳‎ תקצר אין דעתי ליתן להם ע״‎י השבעים איש אלא על ידי וידי לא תקצר.

עתה תראה היקרך דברי שאתן להם אבל לא ע״‎י השבעים איש.

הֲיַד ה׳ תִּקְצָר וְגוֹ׳ הֲיִקְרְךָ דְבָרִי וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל פִּי שְׁנֵי הַדְּרָכִים שֶׁכָּתַבְנוּ, לַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁתְּמִיהַת מֹשֶׁה הָיְתָה כִּי לֹא יִסְתַּפְּקוּ כֻּלָּם בְּמִין בָּשָׂר הַנִּתָּן לָהֶם וְתַרְעוֹמְתָּם עוֹמֶדֶת לָעַד, הוֹדִיעוֹ ה׳ כִּי יֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לָתֵת מִין בָּשָׂר שֶׁיְּמַלֵּא כָּל תַּאֲוָתָם בּוֹ, וְהוּא מַאֲמַר הֲיַד ה׳ תִּקְצָר, פֵּרוּשׁ לָתֵת בְּמִין בָּשָׂר אֶחָד דֵּי סִפּוּקָם כָּל אֲשֶׁר יִתְאַוּוּ כָּל הַמִּתְאַוִּים. וְאָמְרוֹ עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי, פֵּרוּשׁ דָּבָר אֶחָד שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁאָמַרְתִּי לַעֲשׂוֹת יִהְיֶה יָקָר כָּל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְכָל חֶלְקֵי הַתַּאֲווֹת שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מִין בָּשָׂר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל מִינֵי בָּשָׂר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת בָּעוֹלָם. וְשִׁעוּר תֵּבַת יִקְרְךָ הוּא יִהְיֶה יָקָר אֶצְלְךָ כְּשֶׁתִּרְאֶה יְקַר הַפְּעֻלָּה. אוֹ יִתְפָּרֵשׁ יִקְרְךָ יִהְיֶה לְךָ מִמֶּנּוּ יְקָר כְּשֶׁיִּתֵּן ה׳ עַל יְדֵי מֹשֶׁה מִין הַבָּשָׂר שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ יִהְיֶה לְמֹשֶׁה יְקָר וּגְדֻלָּה בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל לְהַאֲמִין בּוֹ וּבִנְבוּאָתוֹ וְיִתְיַקֵּר בְּעֵינֵיהֶם.

וּלְדֶרֶךְ שֵׁנִי שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁתְּמִיהַת מֹשֶׁה הָיְתָה לְחָשְׁבוֹ שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ יִשְׂבְּעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא מֵהַנִּמְצָא, אֲבָל מֵהַנֵּס, לֹא יַעֲשֶׂה נֵס לְדָבָר כָּזֶה, אָמַר ה׳ אֵלָיו הֲיַד ה׳ תִּקְצָר פֵּרוּשׁ הַאִם נָכוֹן שֶׁיַּד ה׳ חָס וְשָׁלוֹם תִּקְצָר, וְאִם כֵּן אִם לֹא נַעֲשֶׂה הַנֵּס יֹאמְרוּ כִּי לֹא תַּגִּיעַ יָד עֶלְיוֹנָה עֲשׂוֹת מְבֻקָּשָׁם, וְלָזֶה יַחְפֹּץ ה׳ עֲשׂוֹת נֵס שֶׁלֹּא כְּסִדְרוֹ בִּשְׁבִיל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר עַתָּה תִרְאֶה בְּמַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה תִּרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינֶיךָ מִכָּאן וּלְהַלְאָה דְּבָרִי, פֵּרוּשׁ דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לִי לִכְבוֹדִי, כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁאֲנִי מְקַלְקֵל הַשּׁוּרָה וְעוֹשֶׂה נֵס לַשֶּׁקֶר בִּשְׁבִילִי שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ שְׁמִי, מִזֶּה תֵּדַע שִׁעוּר הַקְפָּדָתִי עַל הַדָּבָר אִם גָּדוֹל אוֹ קָטָן הוּא. וְתִמְצָא רַזַ״ל (קידושין מ.) שֶׁהִפְלִיאוּ לוֹמַר בְּעִנְיַן חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁהַקְפָּדָתוֹ גְּדוֹלָה.