בְּמִדְבַּר י״א · כ״א

שש מאות אלף רגלי. לֹא חָשׁ לִמְנוֹת אֶת הַפְּרָט שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַיְתֵרִים; וְרַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרֵשׁ, שֶׁלֹּא בָכוּ אֶלָּא אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם:

וַאֲמַר משֶׁה שִׁית מְאָה אַלְפִין גַבְרָא רִגְלָאָה עַמָא דִי אֲנָא בֵינֵיהוֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ בִּשְׂרָא אֶתֵּן לְהוֹן וְיֵיכְלוּן יְרַח יוֹמִין

שש מאות אלף רגלי. ואין צורך להזכיר הפחותים. ורבים פירשו זאת הפרשה לטעמים רבים יש אומרים כי משה אמר מה שיאמרו לו ישראל בעת שישאלו מה הוא הבשר והתשובה שיאמר להם אין לכם צורך לשאול היד ה' תקצר. ולא אדע למה הצרה הזאת רק הדבר כמשמעו כי משה לא ידע כי השם יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו כאשר אפרש:

ויאמר משה שש מאות אלף וגו' - צריך לפרש זה דוגמא שפירשתי: לא יוכל העם לעלות אל הר סיני. אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקדוש ברוך הוא: ואכלו חדש ימים - וגם אמר: והיה לכם לזרא. ושאל מן הקב"ה, אתה אמרת שיאכלו חדש ימים והלא - שש מאות אלף רגלי - לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים, והיאך תקיים זה הדבר?! או תכלה אותם וישארו מעט ויסתפקו עד חדש, שהרי אמרת: והיה לכם לזרא?! או תעשה להם נסים להביא להם בשר ממקום אחר.

ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וגו׳‎ רבונו של עולם אמרת לי אספה לי שבעים איש ונשאו אתך ואל העם תאמר ונתן ה׳‎ לכם בשר ע״‎י שבעים איש אלו וכי יש יכולת ביד שבעים איש לתת בשר לשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ הֲצֹאן וּבָקָר וְגוֹ׳. נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי הַדְּבָרִים מִמִּי שֶׁאֲמָרָם, שֶׁאֵין נָכוֹן לֵאָמֵר כָּזֶה אֲפִלּוּ מֵאָדָם שֶׁלֹּא הִכִּיר גְּדֻלַּת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְאִישׁ הָאֱלֹהִים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) מֵהֶם חָשְׁבוּ לוֹ לְחֵטְא, וּמֵהֶם אָמְרוּ כִּי עַל מַפַּלְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִתְפַּלֵּא, לָמָּה יוּמְתוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְגוֹ׳ בִּשְׁבִיל הַבָּשָׂר. וְהַדְּרָשָׁה תִּדָּרֵשׁ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְיַשֵּׁב פְּשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לוֹמַר הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מַה תְּמִיהָא הִיא זֹאת הֲצֹאן וּבָקָר וְגוֹ׳, גַּם בְּלֹא נֵס יֵשׁ לָהֶם מִקְנֶה לִזּוֹן מִמֶּנּוּ חֹדֶשׁ יָמִים, וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב (שמות י״ב:ל״ח) ״וְגַם עֵרֶב רַב וְגוֹ׳ וְצֹאן וּבָקָר״ וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִגְזִים כָּל כָּךְ בְּכָל דְּגֵי הַיָּם שֶׁצָּרִיךְ כָּל דְּגֵי הַיָּם לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶם חֹדֶשׁ יָמִים, וַהֲלֹא כָּל הָעוֹלָם אוֹכְלִים דָּגִים שֶׁהֵם כִּפְלַיִם כָּל כָּךְ פְּעָמִים עַל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל?

אָכֵן יִתְיַשְּׁבוּ הַכְּתוּבִים בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. הָאֶחָד, כְּשֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו שֶׁיִּתֵּן לָהֶם בָּשָׂר סְתָם, הֵבִין מֹשֶׁה מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים כִּי מִין אֶחָד שֶׁל בָּשָׂר יִתֵּן לָהֶם, לָזֶה אָמַר לְפָנָיו שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וּמִנְיָן רַב כָּזֶה יִמָּצֵא בָּהֶם דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת, זֶה יַחְפֹּץ בְּשַׂר צֹאן, וְזֶה יַחְפֹּץ בָּקָר, וְזֶה אַיִל וּצְבִי, וְזֶה עוֹפוֹת, וְזֶה דָּגִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם מַשְׁמַע מִין בָּשָׂר אֶחָד, מַה הִיא הַבָּשָׂר שֶׁתִּתֵּן, הֲצֹאן וּבָקָר וְגוֹ׳ וּמָצָא לָהֶם, פֵּרוּשׁ מְבֻקָּשָׁם, אִם אֶת כָּל דְּגֵי פֵּרוּשׁ מִינֵי דָגִים וְגוֹ׳ וּמָצָא לָהֶם פֵּרוּשׁ מְבֻקָּשָׁם, הֲלֹא כְּשֶׁתִּתֵּן לָהֶם בְּשַׂר צֹאן וּבָקָר יֹאמְרוּ חֲפֵצִים בְּאַיָּל וּצְבִי, וּכְשֶׁתִּתֵּן לָהֶם אַיָּל וּצְבִי יֹאמְרוּ חֲפֵצִים בִּבְשַׂר עוֹפוֹת, וּכְשֶׁתִּתֵּן לָהֶם עוֹפוֹת יֹאמְרוּ דָּגִים. וְרָשַׁם שְׁנֵי קְצָווֹת הַבָּשָׂר, צֹאן וּבָקָר, וְקָצֶה הָאַחֲרוֹן - בְּשַׂר דָּגִים, וְהַדְּרָגוֹת אֶמְצָעִיִּים שֶׁבֵּין בְּשַׂר צֹאן וּבָקָר לִבְשַׂר דָּגִים מוּבָנִים. וְאָמַר כָּל דְּגֵי הַיָּם פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יוֹעִיל בְּמִינִים מֵהַדָּגִים אֶלָּא אִם יָבִיא כָּל מִינֵי דָגִים שֶׁבַּיָּם, שֶׁזּוּלַת זֶה - הַמִּין הֶחָסֵר יִבְכּוּ עָלָיו, וּמֵעַתָּה אֵין סְתִימַת פִּיהֶם זוּלַת כָּל מִינֵי בָּשָׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְכָל מִינֵי עוֹפוֹת וְכָל מִינֵי דָגִים הַמַּסְפִּיקִים לָהֶם חֹדֶשׁ יָמִים. נִמְצֵאת אוֹמֵר שֶׁעִקַּר הַפְלָאָתוֹ הָיְתָה לְצַד שֶׁהֵבִין מִדִּבְרֵי ה׳ כִּי מִין אֶחָד שֶׁל בָּשָׂר, וְאִין הָכֵי נַמֵּי אִם הָיָה אוֹמֵר שֶׁיִּתֵּן לָהֶם כָּל מִינִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁל בָּשָׂר לֹא הָיָה מַתְמִיהַּ. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים וְדִבְרֵי מֹשֶׁה חֵן. וְעִקַּר כַּוָּנַת מֹשֶׁה בָּזֶה אוּלַי יִמָּנַע מִתֵּת הַבָּשָׂר וְלֹא יָמוּתוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי ה׳ תָּלָה זֶה בָּזֶה.

וְדֶרֶךְ שֵׁנִי עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נח.) שֶׁאָמְרוּ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נֵס לַשֶּׁקֶר, וּלְצַד שֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו שֶׁהַבָּשָׂר הוּא חַרְבָּם כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר יא:כ) בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י ״וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא״ שֶׁכֵּן קוֹרִין וְכוּ׳ לְחֶרֶב זָרָא, אִם כֵּן לֹא עַל הַנֵּס מְדַבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁיֹּאכְלוּ מִבָּשָׂר הַנִּמְצָא. וְעַל זֶה תָּמַהּ שֶׁאֵין נִמְצָא לָהֶם לֶאֱכֹל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמַאֲמַר בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם שֶׁנִּרְאֶה שֶׁיִּתְּנוּ מֵחָדָשׁ, פֵּרוּשׁ הוּא שֶׁיִּתֵּן לָהֶם רְשׁוּת לְאָכְלוֹ, לְצַד שֶׁעַד עַתָּה לֹא הָיָה לָהֶם רְשׁוּת לֶאֱכֹל מִמִּקְנֵיהֶם וְהָיוּ לַעֲבוֹדַת ה׳, וְאָמַר ה׳ כִּי יִתֵּן לָהֶם רְשׁוּת לֶאֱכֹל בָּשָׂר. וּמַאֲמַר אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם, פֵּרוּשׁ לְצַד שֶׁהָיוּ לָהֶם דָּגִים מֵהַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִמָּהֶם, אֲבָל לֹא הָיָה לָהֶם הִסְתַּפְּקוּת אֲפִלּוּ לְיוֹם אֶחָד בַּחֹדֶשׁ, כְּשֶׁשִּׁעֵר מֹשֶׁה דָּבָר הַצָּרִיךְ לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא שְׁלֹשִׁים יוֹם שִׁעֵר שֶׁכָּל דָּגִים שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת שָׁם בַּנִּמְצָא לֹא יַסְפִּיקוּ. וּבְדֶרֶךְ נֵס כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁסָּבַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה ה׳ נֵס לְתַכְלִית דָּבָר רַע כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי. וּלְדֶרֶךְ זֶה תְּמִיהַת מֹשֶׁה תְּמִיהָא וְאֵין עָלָיו אַשְׁמַת דָּבָר, כִּי אֵינוֹ עוֹשֶׂה חֶסְרוֹן בִּיכֹלֶת ה׳ חָס וְשָׁלוֹם.