בְּמִדְבַּר י״א · כ׳

עַ֣ד ׀ חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם׃

במילים פשוטות

הבשר יינתן עד חודש ימים, עד שייצא מאפם ויהיה להם לזרא, יען שמאסו את ה׳ אשר בקרבם ובכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים. רש״י מבאר ש״עד חודש ימים״ נאמר בכשרים, ובהם מדובר על מיתה לאחר זמן. אבן עזרא מבאר ש״לזרא״ הוא דבר זר ונתעב. העונש מתואר כאן במלואו: הבשר שהתאוו לו ייהפך למקור סבל וגועל, מפני שתלונתם הייתה בעצם מיאוס בה׳ ובגאולה, וגעגוע חוטא לשעבוד מצרים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עד חדש ימים. זוֹ בַכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה, וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (פסוק ל"ג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְסִפְרֵי, אֲבָל בִּמְכִילְתָּא שְׁנוּיָה חִלּוּף, הָרְשָׁעִים אוֹכְלִים וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (עי' יומא ע"ה):

עד אשר יצא מאפכם. כְּתַרְגּוּמוֹ "דִי תְקוֹצוּן בֵּיהּ", יְהֵא דוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאָף:

והיה לכם לזרא. שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם, וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב זָרָא:

את ה' אשר בקרבכם. אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַד יְרַח יוֹמִין עַד דִי תְקוּצוּן בֵּהּ וִיהֵי לְכוֹן לְתַקְלָא חֲלַף דְקַצְתּוּן יָת מֵימְרָא דַיְיָ דִשְׁכִנְתֵּהּ שַׁרְיַת בֵּינֵיכוֹן וּבְכִיתוּן קֳדָמוֹהִי לְמֵימַר לְמָא דְנַן נְפַקְנָא מִמִצְרָיִם

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חדש ימים. פירשתיו שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה וכן שנתים ימים:

וטעם מאפכם. כי הריח באף ויצא הריח ממנ' ולא ימצא:

לזרא. באל"ף תחת ה"א כמו קראן לי מרא כי אותיות אהו"י מתחלפין וטעם לזרא. הוא דבר זר נתעב לתולדת שלא הרגיל אדם בו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עד אשר יצא מאפכם - כתרגומו.

למה זה יצאנו ממצרים - שאמרתם: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים - ולפי שאתם כפויי טובה תלקו. ואלו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים לא הייתם לוקים כל כך, כמו בשאר תלונות שיש מהם שלא לקו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

עד חדש ימים עד ולא עד בכלל כלומר כ״‎ט ימים והוו להו עשרים ותרין בסיון כדאיתא במסכת תענית.

והיה לכם לזרא אלף במקום ה״‎א דוגמא קראן לי מרא, ופי׳‎ לזרא להסיג כמו נזורו אחור זרה הלאה כלומר תאכלו מאיתו בשר וסופו יהיה לכם רע ונתעב עד שתסיגוהו ותרחיקוהו מכם.

לאמר. למה זה יצאנו ממצרים ושאמרתם זכרנו את הדגה וגו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל