וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל־הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃

הפסוק מוסר את המספר הכולל של כל פקודי בני ישראל: שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים. זהו סך כל הזכרים מבן עשרים שנה ומעלה היוצאים לצבא בכל שנים עשר השבטים, מלבד שבט לוי. לפי פשט הכתוב זהו הסיכום הסופי של המפקד כולו, המאחד את מספרי כל השבטים שפורטו קודם לכן. המספר העצום משקף את גודלו של עם ישראל ואת הברכה שנתקיימה בהם. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר הכולל, והוא שיא רשימת המפקד, המסכם במספר אחד את כלל הלוחמים בישראל שנמנו במדבר סיני בשנה השנייה לצאתם ממצרים.