בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

הפסוק פותח את מניין שבט נפתלי: בני נפתלי תולדותם לפי משפחותם ובתי אבותם, במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא. לפי פשט הכתוב זו ההקדמה הקבועה המתארת את אופן המניין של השבט, לפי הייחוס המשפחתי ובית האב ולפי השמות, מגיל עשרים ומעלה. שבט נפתלי חותם את רשימת השבטים, בסוף סדר בני השפחות. התורה שומרת על סגנון אחיד בתיאור אופן המניין בכל שבט, ומדגישה שהמפקד נעשה באותה שיטה מדויקת בכל השבטים כאחד. אין בפסוק תוספת פרשנית מעבר לתיאור אופן המניין, והוא חותם את התיעוד המסודר של מפקד השבטים.