בְּמִדְבַּר א׳ · ד׳

וְאִתְּכֶ֣ם יִהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הֽוּא׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר למשה ואהרן שיעמדו לצדם במניין נשיאים, איש אחד לכל שבט, שכל אחד מהם ראש לבית אבותיו. רש״י מבאר שכאשר ימנו את העם יהיה עם משה ואהרן נשיא של כל שבט ושבט, שיסייע במלאכת המניין וייצג את שבטו. אבן עזרא מעיר על סגנון הכתוב שנקט לשון קצרה ״איש ראש״, והראוי היה לומר ״איש איש״, כלומר איש אחד ואחד לכל מטה. הפסוק מלמד שהמניין לא נעשה בידי משה ואהרן לבדם אלא בשיתוף נציגי השבטים, כדי שהדבר ייעשה בגלוי ובנאמנות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואתכם יהיו. כְּשֶׁתִּפְקְדוּ אוֹתָם יִהְיוּ עִמָּכֶם נְשִׂיא כָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעִמְכוֹן יְהוֹן גַבְרָא גַבְרָא לְשִׁבְטָא גְבַר רֵישׁ לְבֵית אֲבָהָתוֹהִי הוּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

איש ראש. דרך קצרה והראוי להיות איש איש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא. מִדְּקָאָמַר ״אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה״ מָה חָזַר וְאָמַר ״אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא״. וְקָרוֹב לוֹמַר שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְמַה שֶׁכָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים בַּפָּסוּק ״דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״ (בראשית מט טז), שֶׁלֹּא הָיָה מַחֲנִיף לְשִׁבְטוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ עַמּוֹ אֶלָּא הָיָה דָּן אוֹתָם כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּאֶחָד מִן שְׁאָר שְׁבָטִים, כָּךְ נְשִׂיאִים אֵלּוּ הָיוּ כְּשֵׁרִים, וְהָיָה כָּל אֶחָד ״אִישׁ לַמַּטֶּה״, לְכָל הַשֵּׁבֶט הָיָה כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ לִנְהוֹג עֲלֵיהֶם נְשִׂיאָתוֹ בְּרָמָה, וְלֹא זוֹ לְכָל הַשֵּׁבֶט הָרְחוֹקִים קְצָת מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיָה ״רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו״ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר, גַּם לָהֶם הָיָה לְרֹאשׁ לִנְהוֹג נְשִׂיאוּת עֲלֵיהֶם.

וּמַה שֶּׁלֹּא נִזְכְּרוּ הַנְּשִׂיאִים בְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁעַכְשָׁיו הָיָה מְחַלְּקָם לְאַרְבָּעָה דְּגָלִים וְכָל נָשִׂיא הָיָה צָרִיךְ לֵידַע מִי וּמִי הַהוֹלְכִים וְחוֹנִים עַל דִּגְלוֹ. וְאַהֲרֹן לֹא נִזְכַּר בְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהָיָה לֵידַע הַנּוֹתָרִים מִנְּפִילַת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל אֲשֶׁר אַהֲרֹן הָיָה סִבָּתוֹ, עַל כֵּן לֹא הָיָה שָׁמָּה כִּי אִם כָּאן בְּהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר אַהֲרֹן סִבָּה לָהּ עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל