פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה דָ֑ן שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ {פ}

הפסוק מוסר את מספר פקודי שבט דן: שניים וששים אלף ושבע מאות. זהו סיכום המניין של שבט דן, הזכרים מבן עשרים שנה ומעלה היוצאים לצבא, והוא השבט השני בגודלו לאחר יהודה. לפי פשט הכתוב זהו תיעוד מדויק של מספר הלוחמים בשבט דן, הנמסר לאחר ההקדמה המתארת את אופן המניין. התורה ממשיכה למסור את התוצאות שבט אחר שבט בלשון ברורה, כדי לשקף את גודלו של כל שבט ואת חלקו בצבא ישראל. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר, והוא חלק ממערך התוצאות המסכם את המפקד של כל שבט בנפרד לפי מניינו.