פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֑ן חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ {פ}

הפסוק מוסר את מספר פקודי שבט בנימין: חמישה ושלושים אלף וארבע מאות. זהו סיכום המניין של שבט בנימין, הזכרים מבן עשרים שנה ומעלה היוצאים לצבא. לפי פשט הכתוב זהו תיעוד מדויק של מספר הלוחמים בשבט בנימין, הנמסר לאחר ההקדמה הקבועה המתארת את אופן המניין. התורה ממשיכה למסור את התוצאות שבט אחר שבט בלשון ברורה, כדי לשקף את גודלו של כל שבט ואת חלקו בצבא ישראל. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר המדויק, והוא חלק ממערך התוצאות המסכם את המפקד של כל שבט בנפרד לפי מניינו הכולל.