וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

וַאֲקַיְמִינוּן עַל אַרְעֲהוֹן וְלָא יְטַלְטְלוּן עוֹד מֵעַל אַרְעֲהוֹן דִיהָבִית לְהוֹן אֲמַר יְיָ אֱלָהָךְ:

ונטעתים - ואני אנטעם על אדמתם כעץ שלא יזוז ממקומו, וככה: תביאמו ותטעמו וככה אשתלנו. נשלם ספר עמוס.

ונטעתים. יהיו משורשים כאילן הנטוע:

ולא ינתשו. ולא יהיו נעקרים עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם מאז ר״ל לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם:

ינתשו. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א):

ונטעתים על אדמתם, מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא"א לעקרו מאדמתו כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם: