עָמוֹס ט׳ · י״ד

וְאָתֵיב יַת גָלוּת עַמִי יִשְׂרָאֵל וְיִבְנוּן קִרְוִין דְצַדְיָן וִיתוּבוּן וְיִצְבּוּן כַּרְמִין וְיִשְׁתּוּן יַת חַמְרֵהוֹן וְיַעְבְּדוּן גַנִין וְיֵכִלוּן יַת אִבֵּיהוֹן:

ושבתי. אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל:

ערים נשמות. שהיו שוממות בעת הגולה:

וישבו. בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן:

ושתו. הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו״ם לשתותה:

ועשו גנות. יתקנו גנות ויזרעום:

ושבתי. ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו):

שבות. מלשון שבי הגולה:

נשמות. מלשון שממון:

ושבתי את שבות עמי הוא השבת מעלתם ומדרגתם, ובנו הערים שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו':