כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה׃ {פ}

אֲרֵי הָא אֲנָא מֵקִים עֲלֵיכוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַם וְיִדְחֲקוּן יַתְכוֹן מִמַעֲלָנָא דַחֲמָת עַד נַחְלָא דְמֵישְׁרָא:

כי, ולחצו אתכם - ואף כי שתנגחו אותם כאשר חשבתם ואמרתם: הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים - לנגח בהם, והנה הדבר הפוך כאשר האויבים ילחצו אתכם.

כי הנני. כי עתה שחטאתם לי הנני מעמיד עליכם אתם בית ישראל:

גוי. מוסב על הנני מקים עליכם:

ולחצו אתכם. העכו״ם ההם:

מלבוא חמת. מן הדרך שבאים בו אל חמת שהוא בפאת הצפוני של א״י:

עד נחל הערבה. שהוא בפאת הדרומי של א״י מן הקצה אל הקצה:

ולחצו. ענין דחק:

כי הנני מקים עליכם נאום ה' צבאות גוי, הגוי שאקים עליכם לא יהיה בלא דבר, רק בדבור ונאום ה' צבאות, כי עתה דבר וינאום נאום וחרץ את הגזרה, והוא יקום את הגוי אשר ילחצו אתכם מלבא חמת עד נחל הערבה, כמו שאז הושיעם ביד ירבעם וישיב גבולם מלבא חמת עד ים הערבה: