וְיִגַּ֥ל כַּמַּ֖יִם מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה כְּנַ֥חַל אֵיתָֽן׃

וְיִתְגְלֵי כְמַיָא דִינָא וּזְכוּתָא כְּנַחַל מַגְבַּר:

ויגל - מגזרת גולות עליות והוא מפעלי הכפל, כמו ימס ככה דעת כל מדקדקי ספרד. והטעם עשו משפט ולא זבח ושיר, כי אין לי חפץ בהם, רק במשפט.

ויגל כמים משפט. ר״ל זאת עשו המשפט אשר כבשתם בעמקי המסתור יגולה כמים הנובעים היוצאים מבטן הארץ ממקום מסתור והצדקה שפסקתם ממנה התמידו בה כנחל חזק השוטף והולך ואינו פוסק:

ויגל. מל׳ גלוי:

איתן. חזק כמו נהרות איתן (תהלים עד):

ויגל כמים משפט, כמ"ש עשות צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, והמשפט הוא בין אדם לחברו, והצדקה היא בין אדם למקום, המשפט הוא נטוע בשכל האדם, שאחר שהאדם הוא מדיני בטבע צריך הוא למשפט שעי"כ יתקיים הקיבוץ המדיני, וע"כ מדמהו כגולות מים שהמקור נובע מעצמו ויוצא לחוץ אל זולתו, וכן יגל המשפט ויביע ממקור השכל וטבע האדם עצמו, והצדקה איננה נמצאת בטבע האדם רק יקבל את מצותיה מאת ה', והיא דומה כנחל שמימיו אינם נמצאים בו בעצמו רק יתקבצו אליו ממים המוגרים מן ההרים ומן המקורות שבחוץ, כן תבא הצדקה מבחוץ מאת ה', וכן מימי הנחל לא יביעו כמקור למלאת את זולתו ויתאספו רק בתוך הנחל לבד, וכן עקר מעשה הצדקה הוא לשלמות הנפש עצמו, ועז"א וצדקה כנחל איתן, ור"ל שעקר העליה לרגל והקרבנות היה ללמוד שם חקי ה' ומשפטיו, כמ"ש למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, וא"כ צדקה ומשפט היא התכלית הנרצה לא הקרבנות: