שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶֽם׃

סְגֵיתִי רְחִיקֵת חֲגֵיכוֹן וְלָא אֲקַבֵּל בְּרַעֲוָא קוּרְבַּן כְּנִשַׁתְכוֹן:

שנאתי - אם תאמרו כל הימים שאנחנו מקריבים עולות, לא נראה רע, על כן אמר: שנאתי.

חגיכם - כבשיכם אסרו חג בעבותים חגים ינקופו.

ולא אריח - ריח ביום עצרת שלכם, כי אם תעלו עולות שאין אתם חייבים ומנחות לרצות אותי, לא אריח.

שנאתי. ר״ל אל תבטחו בהבאת הקרבנות כי באמת שנאתיו מאסתי קרבנות חגיכם ולא אריח בהקטרת העולות שאתם מביאים בעת שאתם נעצרים ומעוכבים לפני בבה״מ ר״ל אינם מקובלים לפני:

חגיכם. קרבנות חגיכם:

אריח. מל׳ ריח:

בעצרותיכם. ענין עכבה במקום כמו נעצר לפני ה׳ (ש״א כא):

שנאתי מאסתי חגיכם, ונגד מה שהיו בוטחים בקרבנות שהיו מביאים לה' בפרט הקרבנות שהיו מביאים בחגים, אומר שה' שנא אותם, והנה השנאה היא בדבר השנוא מעיקרא. והמאוס הוא בדבר שהיה נבחר תחלה ונמאס אחר כך, ואמר שיש חגים ששנא לגמרי. וגם החגים שהם לה' שהיו אהובים תחלה עתה מאס אותם אחר שהם חוטאים, ולא אריח בעצרותיכם גם בימים שאתם נעצרים לפני לא יהיה זה לריח ניחוח: