שָׂנְא֥וּ בַשַּׁ֖עַר מוֹכִ֑יחַ וְדֹבֵ֥ר תָּמִ֖ים יְתָעֵֽבוּ׃

סְנָן לִדְמוֹכַח לְהוֹן בְּשַׁעֲרֵי בָתֵּי דִינָא פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא וְלִדְמַלֵיל כֵּיוַנְתָּא מְעַקְמִין:

ואם נביא יוכיח השופט ישנאהו הוא ושריו, על כן כתיב: שנאו בשער מוכיח.

שנאו. והם עכ״ז שנאו בשער את הנביא המוכיח ר״ל אף בשער העיר במקום פרסום המה מראים שנאה על המוכיח:

ודובר תמים. ומי שמדבר דברים תמימים וישרים אותו מתעבים:

יתעבו. מל׳ תעוב ושקוץ:

שנאו, אמר עוד סבה לנפילתם באין מקים יען ששנאו את המוכיחים שרצו לישרם להשיבם לדרך הנכונה, בין המוכיח על דבר המשפט בין אדם לחברו, שהוא מוכיח בשער ששם מקום המשפט (שהיה דרך השופטים לישב בשער), וכן דובר תמים לישרם על דבר הצדקה במצות שבין אדם למקום יתעבו אותו, וא"כ אין תקוה שישובו ממעשיהם הרעים ע"י מורים ומוכיחים: