עָמוֹס ד׳ · ו׳

וְאַף אֲנָא יְהָבִית לְכוֹן אַקְהָיוּת שְׁנִין בְּכָל קִרְוֵיכוֹן וַחֲסֵירוּת מָזוֹן בְּכָל אַתְרֵיכוֹן וְלָא תַבְתּוּן לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

וגם - הטעם לא הבאתם זבחים לי ולא מעשרותיכם והנה מזבחי נקי, אין עולה ואין מעשר למקריביה, על כן טעם וגם אני - אם אתם עשיתם כן - גם אני שלמתי גמולכם בראשיכם.

וגם אני. אבל גם אני שלמתי מדה במדה לפי שמנעתם ממזבחי בשר קרבנות ומנחות והנה מזבחי נקי אין עולה ואין מנחה כן אנכי החסרתי מכם בכל עריכם הבשר והלחם באופן שיהיה לכם נקיון שנים מהבשר כי דרך הבשר ליכנס בין השנים בעת האכילה וכמ״ש הבשר עודנו בין שניהם (במדבר יב) ובהעדר הבשר השנים נקיים וכן היו חסירי לחם כי האויב בא בארצם שנה בשנה ואכל תבואות השדה ושלל את המקנה:

ולא שבתם עדי. עם כל זה לא לקחתם מוסר ולא שבתם אלי:

נקיון. מל׳ נקי:

עדי. אלי כמו תגע עדיך (איוב ד):

וגם אני, אבל גם אני תקעתי בשופר וגזרתי עליכם רעב, כי נתתי להם נקיון שנים בכל עריכם, שבערים הגדולות לא תמצאו שום מאכל ויהיו השנים נקיים לגמרי, ובכל מושבותיכם במושבות הקטנות ובכפרים ששם תמצאו מיני פירות יהיה לכם חסר לחם שלא יגדלו מיני דגן שעושים מהם לחם, ובכ"ז ולא שבתם עדי נאם ה', שזה מה שתמה אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, שלא חרדו ולא שבו אל ה', והנה יספר כי תקע ה' בשופר חמש פעמים. שלש פעמים בגזרת רעב ופעם אחת בגזרת דבר ופעם אחת בגזרת חרב והם לא חרדו ולא שבו: