וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

וּמַגְבַן מִן אוֹנֶס תּוֹדָתָא וּמַיְתָן לֵיהּ בִּזְמַר וְאָמְרִין דֵין לְרַעֲוָא אֲרֵי כֵן רְחִמְתּוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

וקטר מחמץ - שתהפכו מה שצויתי לכם, שתעשו לי.

וקטר מחמץ תודה. הקטירו לחמי תודה מן לחם החמץ שבהן כי כן היה דרכם אבל התורה לא צותה להקטיר מלחמי התודה ומכ״ש לחם החמץ שאין החמץ נקטר כלל בכ״מ כמ״ש כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו׳ (ויקרא ב׳:י״א):

וקראו נדבות השמיעו. הכריזו להביא שמה נדבות והשמיעו ברבים:

כי כן אהבתם. בזה יפרש אמריו לומר לא שאני מצוה אתכם לעשות כן באמת אבל אמרי המה כי כן אהבתם ולכן אני אומר עשו כאשר אהבתם ותראו מה יקרה אתכם:

וקטר, והשמיעו שיקטרו תודה מחמץ כמו שבבית ה' הקריבו את התודה על חלות לחם חמץ, וחוץ מקרבנות החובה קראו נדבות שכל אחד יביא את אשר ידבנו לבו בתורת נדבה, השמיעו ר"ל כל הדברים האלה השמיעו והכריזו, כי כן אהבתם בני ישראל וכולכם תכריזו ותזהירו על עבודת העגלים וקרבנותיהם: