עָמוֹס ד׳ · א׳

פרות הבשן. נשי השרים והסגנים וי"ת עתירי נכסיא:

קַבִּילוּ פִּתְגָמָא הָדֵין עַתִּירֵי נִכְסַיָא דִבְטוּרָא דְשֹׁמְרוֹן דְעָשְׁקִין מִסְכֵּינַיָא וְאָנְסִין חֲשִׁיכַיָא דְאָמְרִין לְרִבּוֹנֵיהוֹן אַשְׁלְטוּנָא וְנִבַּז:

שמעו, פרות - הם נשי השרים דימה אותן לפרות הבשן.

העושקות, הרוצצות - כמו: את מי עשקתי ואת מי רצותי, כמו: סבותי אני והגזרה מקנה רצון והנה פירוש: איך הם עשקות באומרים לבעליהם.

פרות הבשן. הם נשי השרים בשמרון ועל כי היו מתענגות ושמנות מרוב כל המשילם אל הפרות הרועות בבשן במרעה שמן שהן שמנות ובריאות בשר:

העושקות דלים וגו׳. וחוזר ומפרש שאינם עושקות בידיהן רק הן האומרות לבעליהן הביאה יין ונשתה ולפי שאין להם ממה להביא עושקים הדלים תשושי הכח ואם יעמדו נגדם רוצצים אותם ברדוי ומלקות א״כ העושק והרציצה באה ע״י הנשים וכאלו יעשום הם:

הבשן. הוא מקום מרעה שמן כמ״ש ורעה הכרמל והבשן (שם נ):

העושקות. מל׳ עושק וגזל:

הרוצצות. ענין שבירה כמו קנה רצוץ (ישעיה מב):

לאדניהם. ר״ל לבעליהן:

שמעו הדבר הזה, עוד באר מוקש אחר שהיה להם שבו נוקשו ונלכדו בפח יקוש, שזה היה עון גזל ועשק שהיה בידם, וזה היה ע"י נשיהם נשי שחץ, ולכן ייחד אליהן את הדבור, אתן פרות הבשן אשר בהר שומרון שהיו שמנות ומעונגות זוללות וסובאות, והם העושקות דלים, ור"ל שהעושק מיוחס אליהן ע"י שאומרות לאדניהם הביאה ונשתה ועי"כ הוצרכו בעליהן לעשוק ולחמוס לתת להן יין לסבוא: