הַשְׁמִ֙יעוּ֙ עַל־אַרְמְנ֣וֹת בְּאַשְׁדּ֔וֹד וְעַֽל־אַרְמְנ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאִמְר֗וּ הֵאָֽסְפוּ֙ עַל־הָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן וּרְא֞וּ מְהוּמֹ֤ת רַבּוֹת֙ בְּתוֹכָ֔הּ וַעֲשׁוּקִ֖ים בְּקִרְבָּֽהּ׃

בַּסָרוּ עַל בִּרְנְיָת בְּאַשְׁדוֹד וְעַל בִּרְנְיָת בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם וַאֲמָרוּ אִתְכְּנָשׁוּ עַל טוּרֵי שֹׁמְרוֹן וַחֲזוֹ שִׁגוֹשַׁיָא סַגִיאָן בְּגַוָהּ וַאֲנוּסִין בְּגַוָהּ:

השמיעו - זהו המוקש שיתחברו אויביכם עליכם.

וטעם ארמנות - מקום המלכים, על כן מלת ואמרו דברי המלכים והנה השם הנכבד נתן להם רשות לבוא לארצו.

וטעם וראו - לקחת הדין מהם כאשר עשו, כן עשו להם.

השמיעו. אתם בני אשדוד השמיעו כרוז בארמנותיכם:

האספו. ללכת למלחמה בעזרת אשור:

וראו. ר״ל אל תיראו מהם כי תראו בתוכה מהומות רבות המיית מלחמה איש באחיו ועושק רב תראו בקרבה וחלוק לבם ובקל יהיו נמסרים ביד האויב:

ועשוקים. נעשקים מיד העושקים:

השמיעו, מתחיל לפרש ההקדמה הראשונה, שאמר הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו, הנה ישמיעו ויכריזו באשדוד שהוא מפלשתים על ארמנות (שהמכריז לרבים היה דרכו לעמוד על ארמון גבוה ולהכריז), וכן ישמיעו בארץ מצרים על ארמנות, שגם בארץ מצרים יכריזו כרוז כזה, ואמרו המכריזים יכריזו ויאמרו אל העמים שיתאספו ללכת למלחמה על הרי שומרון. וראו, ושם תראו כי הם ראוים לכליון מצד כי מהומות רבות בתוכה בדברים שבין אדם למקום, ועשוקים בקרבה בדברים שבין אדם לחברו. ונגד מ"ש כי מהומות רבות בתוכה, אומר.