תלמוד בבלי - מסכת ראש השנה · דף כ״ד עמוד א

גירי קא משדייא - החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופרין בה שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו:

כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים - בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון כדתניא בעירובין (דף נו.) חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן היום והלילה שוין חמה יוצאת בחצי מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד חצי מזרח לצד צפון ושוקע להלן מחצי מערב לצד צפון וכן כל יום ויום נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג' רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה נמשכת מעט מעט בזריחתה ובשקיעתה לצד דרום וכשמגיע תקופת תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב והיום והלילה שוין ועוד מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצד צפון לזריחתה מרבה הילוכה לצד צפון מעט ושוקעת וכן תמיד עד תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב ופעמים שאינה נכנסת בו אלא דבר מועט והלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית הלכך בימות הגשמים שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה קודמת לתוך המערב נמצאת לבנה בצפון ובימות החמה שהחמה במערב הרבה היא קודמת הלבנה ברוב החדשים לצד צפון נמצאת לבנה בדרום:

אבל מצטרפין לעדות אחרת - אחד מהן מצטרף עם עד אחר שיאמר כמותו:

ראינוהו במים - תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה: בעבים - יום המעונן היה וראינוה מאירה דרך עוביו של עב: עששית - קנדיל"ה בלע"ז:

כל הכי חזו ואזלי - בתמיה מאחר שראוהו למה לא יעידו וכי לעולם הם צריכים לראותו:

מדעתנו - כדי להעיד עליו: כוביתא דעיבא - עיגול של עב לבן:

מתני' ראש ב"ד אומר מקודש כו':

גמ' מקראי קדש - תרי זימני משמע:

ר' אלעזר בר' צדוק אומר כו': בזמנו אין מקדשין אותו - שאינו צריך חיזוק:

מעובר אין - דמשמע משחשיכה נתעבר: אבל מקודש לא - קתני הרי זה מתקדש למחר:

מעובר איצטריכא ליה - כלומר לעולם למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משום דאיצטריכא לאשמועינן מעובר: דהואיל ובזמנו ראוהו - סד"א לא ליעברוה ואי תנא הרי זה מתקדש למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה:

מתני' דמות צורות לבנה:

גמ' לא תעשון אתי - צורות העומדים אתי:

מתני' דמות צורת לבנה היה לו לר"ג בטבלה. ואף דכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשיי שמשמשין לפני במרום, שאני ר"ג דאחרים עשו לו, גמרא, מיהו חיות ושרפים אסור אפילו באחרים עושים לו כמ"ש תוספות פרק הוציאו לו, [יומא דף נד סוף ד"ה כרובים]. קשה לי, א"כ למה צורך לדרשא דגם אתם למעט שליחות מנכרי והא מדאצטריך לא תעשון לאסור ע"י אחרים מוכח דאין שליחות לנכרי, דא"א דיש שליחות קרא למה לי והא ממילא אסור דהוי כאלו עשאו בעצמו דשליח של אדם כמותו, ואי דאין שליח לדבר עבירה, הא לחד לישנא פ"ק דמציעא והיכא דהשליח ליכא בר חיובא ל"ש בי' אין שליח לדבר עבירה, וא"כ נכרי דאינו מוזהר על העשיה ל"ש ביה אין שליח לדבר עבירה, וגם לאידך לישנא דאי בעי עביד י"ל דנכרי כיון דודאי עביד ל"ש ביה אין שליח לדבר עבירה, [עיין מל"מ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ד]:

במשנה ראב"צ כו' שכבר קדשוהו שמים. ז"ל הירושלמי טעמא דראב"צ כיון שב"ד שלמעלן רואה שאין ב"ד מקדשין אותו הן מקדשין אותו. ופי' הק"ע מקדשין את יום ל"א מיד בתחלת הלילה. ול"ד דהא א"מ אה"ח בלילה כבר"פ דלקמן. ולשון התוס' בסנהדרין (י ב) מן הבוקר ביום ל"א ומה שפי' הרע"ב (והוא מפי' הרמב"ם) בטעמיה שקה"ח אינו חובה כו'. תמוה דכן ס"ל לראב"ש בגמרא דבין כך ובין כך א"מ אותו. אבל ראב"צ ע"כ ס"ל דמצוה לקדש חדשים רק דבשל"ב כבר קדשוהו שמים וכ"נ מפרש"י לעיל (ח ב):

גמרא חצר כנגד עזרה שולחן כנגד כו' מנורה כנגד כו'. במס' ע"ז הגי' בכולם תבנית וכ"ה ברי"ף ורא"ש שם ובטור וש"ע:

תד"ה אכסדרה. אע"פ כו' דה"ל גיפופי ט"ו אמה כו'. תימה דהרי האולם היה רחבו מצפון לדרום מאה אמה ופתחו לא היה אלא רוחב כ' נמצא דה"ל גיפופי מ' אמה לכאן ומ' לכאן. והא דתנן התם ט"ו אמה היינו מחוץ להיכל ותאיו ע"ש היטב ובמש"כ שם בסה"פ בס"ד:

ומצטרפין לעדות אחרת. בשילהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז, ב) בפלוגתא דשתי כתי עדים המכחישין זה את זה מייתי לה, ומאן דאית ליה התם דשתי הכיתות פסולות לעלמא אפילו זו בפני עצמה וזו בפני עצמה דבהדי סהדי שיקרי למה לי, קא פריש דהכא הכי קאמר, מצטרפין עם עד אחד של אותה עדות, כלומר שאם יצטרף עד אחר עם אחד מהם הוו להו תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואותו העד השני פסול בין לעדות זו בין לעדות אחרת דסהדא שקרא הוא. ולמאן דאית ליה התם זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, קא פריש דהכי קאמר, מצטרפין לעדות אחרת דעלמא ואי נמי לעדות חודש אחר. ורש"י ז"ל פירש הכא כמאן דמפרש לה התם לעדות זו עם אחר.

גירי קא משדייא. בלבנה אין לחוש אם רואה פגימת הקשת דאין קשת אלא ביום ואז הלבנה כשרגא בטיהרא ולא אמרי עובדיה גירי קא משדייא:

תני חדא לצפונה דבריו קיימין. קשה לי דדריש ר' יוחנן לעיל (ראש השנה דף כג.) עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני החמה ופגימת הלבנה בחידושה לעולם כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה ור' אליהו בר שלמה מגורגו"ש הראני דבשני גלגלים [הם] חמה ולבנה ויכולה להיות ראיית הלבנה לפני החמה וחמה אינה רואה פגימותיה שגלגל הלבנה למטה מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו ולחכמי המזלות זה פשוט:

אבל מצטרפין לעדות. למ"ד (שבועות דף מז:) בב' כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ניחא דמצטרפין לעדות ממון אבל למ"ד בהדי סהדי שקרי למה לי היאך מצטרפין לשום עדות אפילו לעדות החדש לכן דחק בקונט' לפרש אחד מהן מצטרף עם אחר שיאמר כמותו ובעדות של חדש זה איירי והא דקתני לעדות אחרת היינו כלומר דמצטרף עם אחרים דנעשה עדות אחרת והכי מפרש לה בהדיא בסוף פרק כל הנשבעין (שבועות דף מח.) משום דהוה ליה חד ואין דבריו של חד במקום שנים:

בדמות שמשיי. בהיכל ואולם מוקי לה ול"ג המשמשין לפני במרום:

אכסדרה תבנית אולם. סתם אכסדרה אין בו כי אם ג' מחיצות ורביעית פרוצה במלואה כדמשמע בפ' לא יחפור (ב"ב דף כה. ושם) דקאמר עולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת והא דקתני אכסדרה תבנית אולם לפי שהיתה פתחו גדולה קרי ליה אכסדרה אע"פ שלא היה במלואה דה"ל גיפופי ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן וכדתנן במדות (פ"ד מ"ז) ושמא לפי שהיה שם בית החליפות וכותל מפסיק במלואו בפנים: