תלמוד בבלי - מסכת ראש השנה · דף י״ז עמוד א

ומצפצפים - צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין:

מטה כלפי חסד - הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם:

בגופן - לקמיה מפרש:

המינין - האנשים אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה כגון צדוקים ובייתוסים: והמסורות - מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים: אפיקורוס - מבזה תלמידי חכמים: שכפרו בתורה - האומרים אין תורה מן השמים: שפירשו מדרכי ציבור לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל והך מתני' בסדר עולם והכי גרסינן ליה התם שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו' מדרכי ציבור מדרכי ישראל: ושנתנו חיתיתם - לקמן מפרש:

וצורם - כמו וצורתם: שפשטו ידיהם בזבול - שהחריבו בהמ"ק בעוונם:

בני מחוזא - מעונגים ושמינים היו: ומקריין בני גיהנם - כך יקראו להם:

והאמרת לית לה תקנתא - דנעשין אפר והכא וצרפתים כצרוף את הכסף שימרקו יסוריהן את עוונם:

דלה אני במצות - כגון בינוניים שאין זכיותיהן מכריעין לתלות להם בזכותם: ולי יהושיע - להטות כלפי חסד:

אמר רב יהודה - גרסינן ולא גרסינן דאמר:

כובש - את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות: יכבוש עונותינו - יכרעו בו: נושא - מגביה כף מאזנים של עון:

מעביר ראשון ראשון - עון שבראשונים הבאים לתתם לכף מעבירו ושומטו שאם היו מחצה על מחצה כיון שחסר אחד מהן יכרעו הזכיות וכך היא המדה: ועון עצמו אינו נמחק - אלא מונח לצד אחד דאי איכא רובא עוונות בהדיה ההוא עון מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים:

המעביר על מדותיו - שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו ומניח מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין על המצות (יומא דף לג.) אין מעבירין על האוכלין (עירובין דף סד:) מניחן והולך לו: מעבירין לו על כל פשעיו - אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת:

צביתו ליה זוודתא - הכינו לו צדה לדרך מה היא צידת המתים תכריכין: איתפח - נתרפא: הכי הוה - מיתה נקנסה עלי: לא מוקים במיליה - אינו מעמיד על מדותיו: לא תקומו בהדיה - לא תדקדקו אחריו:

אליה - שמינה יש כאן וקוץ בה כלומר דבר תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל:

גמ' ונידונין בה לדורי דורות. עיין נדרים ח ע"ב:

גמרא אמר רב יהודה א"ר כל פרנס כו'. כצ"ל:

גמ' שם תנא דבר"י מעביר ראשון ראשון. לע"ד נל"פ כפל לשון ראשון דר"ל מכל מין חטא מעביר הראשון כגון אם יש בידו גזל ועריות וחילול שבת מכ"א מעביר הראשון ואינו נכנס בחשבון. וזה אינו באור ע"ד ב"ה כדמשמע מפרש"י אלא דגם אח"כ אם הם מע"מ ורב חסד מטה כלפי חסד. ומה שאמר וכן היא המדה נ"ל דר"ל דכן הוא גם מדת מלך למחול פעם ראשון. או דר"ל דכן הוא ראוי ונאות שלא לחשוב פעם הראשון דכן רגיל על לשונו דתנא דבי ר"י ביומא (מג ב וש"נ) כך היא מדת הדין נותנת כו' ע"ש בפרש"י:

[תד"ה ועליהם. דכתיב כו'. ואני שמעתי מפי ש"ב הגאון המפורסם מו"ה מנשה מאילייא זצ"ל דעיקר דיוקא הוא מן כי הטה אזנו לי ודריש ליה מלשון מאזנים. ור"ל דמטה לי המאזנים לצד זכות] :

קרקפתא דלא מנח תפילי. פירוש: והוא שאינו נמנע מחמת אונס אלא מרצון. ואומר רבינו תם ז"ל ודוקא כשהמצוה בזויה בעיניו מחמת שרצועות שבראשו מגונות עליו, אבל אם ירא להניחם מחמת שתפילין צריכין גוף נקי והוא ירא שמא לא יוכל ליזהר בהן אין זה מכלל פושעי ישראל. ובמכילתא תנו (בא פר' יז) העוסק בתורה פטור מן התפילין, כלומר דכמניח תפילין דמו. ואולי במכילתא משום עוסק במצוה פטור מן המצוה נגעו בה.

ועליהם אמר דוד אהבתי. דכתיב ביה אפפוני חבלי מות וכתיב דלותי ולי יהושיע כשהוא דל במצות רב חסד מטה ומושיע כדדרשינן לקמן אי נמי מלשון דלה דלה לנו (שמות ב׳:י״ט) שמעלהו מבור עמוק וכתיב בתריה (תהילים קט״ז:ז׳) שובי נפשי למנוחיכי וגו' והדר אתהלך בארצות החיים:

המינים. פליגי בה רב אחא ורבינא בפרק אין מעמידין (ע"ז כו:) (מהו מין) [ס"א]:

כי לית להו תקנה ברוב עוונות. ואית בהו עון דפושעי ישראל בגופן והא דאמר לעיל רשעים דהיינו רובן עוונות נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם אע"ג דכתיב בקרא לדראון עולם לא שלא יהא להם תקנה אלא נדונים שנים עשר חדש ועולים והא דאמר בפרק הזהב (ב"מ דף נח: ושם) שלשה יורדים ואינם עולים היינו לאלתר והא דאמר ריש לקיש בסוף חגיגה (דף כז. ושם) פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהן הא אמר עלה בריש עושין פסין (עירובין דף יט. ושם) דנחית אברהם ומסיק להו:

קרקפתא דלא מנח תפלין. אם עוסק בתורה כמניח תפלין דמי דאמר במכילתא העוסק בתורה פטור מן התפלין ורבינו תם מפרש דהכא כשהמצוה בזויה עליו שמגונות עליו רצועות של תפלין שבראשו אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש במה טומנין (שבת דף מט. ושם) והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן וכל הני דשמעתין בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אמרינן ביומא (דף פו.) דתשובה תולה ומיתה ממרקת: אמר רב בעבירה. בעריות שכן בן נח מוזהר עליו כדאיתא בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נו.):