תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ע״ט עמוד א

קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר - והיינו חומר בהקם מבהפר: קיים אינו יכול להפר - אא"כ נשאל לחכם על הקמתו: הפר אינו יכול לקיים - קתני מיהת שהשתיקה מקיימת וכו':

נשאלין על ההקם - שאם קיים לה לנערה המאורסה אביה או בעלה והלך השני ונשאל לו על נדרה של זו ואח"כ הלך זה שקיים ונשאל על הקמתו: ואין נשאלין על ההפר - אם הפר לה אחד מהן והלך חבירו ונשאל לחכם על חלקו אין זה שאלה לפי שאין נשאלין על נדר שאינו נדר כגון זה שמופר במקצת הוי נדר ואין נדר:

כשהוא אומר - למעלה הימנו כי החריש לה הוי בשותק וכו': בשותק ע"מ למיקט - וכתיב בההוא קרא והקים את כל נדריה דשוב אינו יכול להפר:

קראי יתירי כתיבי - מדכתיב החרש יחריש כמה פעמים ש"מ בשותק ע"מ למיקט אינו מפר: ע"א קראי כתיבי החרש יחריש וכי החריש הרי ג' חד בשותק ע"מ לקיים וחד ע"מ למיקט וחד בסתם:

יודיע אני שיש נדר - הרי ששמע באשתו שנדרה ולא הפר לה ואמר לאחר מכן יודע אני שיש נדר שאשה נודרת אסורה במה שנדרה: אבל איני יודע שיש מפירין - דאפשר בתקנה לכך לא הפרתי לה: יפר - דכיון דלא הוה ידע שיש מפירין מאי ה"ל למיעבד נעשה כמי שלא שמע: אבל איני יודע שזה נדיר - חשוב וצריך לבטלו: ר"מ אומר לא יפר -דכיון דידע דנדרה ויש מפירין כשימעה בעלמא דמי ואיבעי ליה למפר מעיקרא: וחכ"א יפר - עכשיו דכיון דלא ידע מתחלה דהאי נדר צריך הפרה כמי ששמע עכשיו דמי ולא לכתחלה:

ואלו נדרים שהוא מפר דברים שיש בהן ענוי נפש - כדכתיב לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו (במדבר ל׳:י״ד):

גמ' קיים בלבו קיים. עיין לקמן דף פו ע"ב בהר"ן ד"ה למימרא:

בהר"ן ד"ה הפר כו' ומינה דכל שקיים בלבו. ק"ל הא קיי"ל דאף דדברים שבלב לא הוו דברים מ"מ היכא דמוכח וגלוי לכל הוי דברים כההיא דמברחת וכדומה כההיא דמברחת וכדומה א"כ מה ראיה דבשתק כל יום השמיעה דאנו דנין דמוכח שהוא רוצה בקיומו של נדר וגלוי לנו כוונתו מש"ה הוי קיום אבל בקיים בלבו שאינו גלוי לכל הוי ככל דברים שבלב דלא מהני וצע"ג:

בהר"ן ד"ה נשאלין. באותו יום שמיעה. וכ"כ תוס' כתובות דף עא ע"ב ד"ה אבל הכא:

ר"ן ד"ה ואמאי ליהוי כשותק כו'. דאי אמרת כו' מצי מפר לפי שאותה השתיקה כו'. כצ"ל:

במשנה ואלו נדרים שהוא מפר כו'. עי' בתוי"ט מה שהביא בשם הר"ר יחיאל דקרא דכל נדריה (דמשמע דאב מפר אף נדרים שאין בהם ע"נ) היינו קודם שנתארסה. והקשה (דספרי) אתי לנתארסה ומת הבעל כו'. וק"ל דהא לעיל (ע ב) אמרי' מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה. אח"ז מצאתי קושיא זו להלח"מ ברפי"ב מה"נ ולהגר"א בסי' רל"ד ס"ק ק"ט. ועק"ל דמאי מקשה שם אימא ה"מ בנדרים של"נ לארוס כו'. הל"ל דזה נ"ל מהיקשא דע"כ איירי לאחר שנתארסה לדברי הררי"ח:

ר"ן ד"ה שיש בהן ע"נ. אלא דנקט הני לפי שהוא מפר כו'. כצ"ל ומלת סובר למחוק:

מתני' ואלו נדרים שהוא מיפר - בין אב בין בעל: שיש בהן ענוי נפש - (כדקתני) כדכתיב וכל שבועת איסר לענות נפש: אם ארחץ אם לא ארחץ - מפרש בגמ' מאי קאמר: