תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ע״ג עמוד א

דאמר ליה - לשליח לכי שמענא לנדרה הפר לה: וקפריך לכי שמע ליפר לה: הוא - הבעל סבר דלמא מיטרידנא:

משום דבר מישמע הוא - וקרינן ביה ושמע אישה ואדהכי מלי מיפר: היינו דר' זירא - דאמר במסכת מנחות בפ' המנחות והנסכים והכי הוא שאלו שאלה לעילא מדר' יהודה בר אילעאי מנין לאומר הרי עלי ששים ואחד עשרון שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד והכי תנינן במתני' מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ס' בכלי אחד וא' בכלי א' פתח ר' יהודה בר אילעאי והתם מפרש כו' א"ל הרי הוא אומר כל מנחה בלולה בשמן וחריבה אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להבלל וקים להו לרבנן דס' נבללין בכלי אחד ויותר אין נבללין כו' ופריך התם מאי טעמא משום דאין נבללין אלמא דבלילה מעכבת והתנן אם לא בלל כשר ומתרץ רבי זירא כי אמרינן דבלילה [אין] מעכבת בראוי לבילה כגון ששים עשרונים הראוי לבילה אם לא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כגון ששים ואחד בילה מעכבת ומאחר דאין נבללין אין מביאין ה"נ גבי חרש כל הראוי לשמוע כגון שאינו חרש בדידיה אין שמיעה מעכבת ובעל מיפר בלא שמיעה ושאינו ראוי לשמיעה כגון חרש שמיעה מעכבת בו ולא מצי מיפר:

או דילמא ושמע אישה לא מעכב - כלל:

בבת אחת - בדיבור אחד: דוקא - יניא אותה ולא שתים בבת אחת:

שתי סוטות כאחת - בשתי כוסות: שלבה גס בחבירתה - הואיל ויש לי חברתה אחרת מה בכך אם אשתה אני:

והשקה לבדה - דוהשקה דוקא משמע אחת ולא ב':

גמ' שנאמר והשקה אותה. ע' סוטה דף ח. וברש"י שם ד"ה אותה:

ר"ן ד"ה סבר דלמא מטרידנא. ולי אפשר כו' ואי מפר לה מן השתא וכר"א ל"מ הדר ביה. ק"ל כיון דאמר לכי שמענא דמי למקדש אשה לאחר ל' יום דקי"ל כריו"ח בקדושין (נט ב) דחוזרת. ואפי' ר"ל ל"פ שם אלא משום דחשיב נתינת מעות כמעשה אבל דבור גרידא כי הכא מודה דאתי דבור ומבטל דבור. ונ"ל דדבריו דכאן אזלי לפמש"כ לעיל בד"ה ת"ש וכן הבעל בסופו דלכי שמע משעה שהפר לה חיילא ההפרה ודמיא להא דשמואל שם דלאחר ל' פקעי קדושי שני כו' ע"ש:

בסה"ד צ"ל וכדאפרש עלה בס"ד:

ר"ן ד"ה משום דבר משמע הוא בסופו. ועוד דפשטייהו דמתניתין ומתנייתא כו'. כצ"ל ותיבת והנך למחוק:

ר"ן ד"ה לא מן השם. ובפ' טרף בקלפי נמי אמרינן דאותה דוקא כו'. ולי עוד ראיה מחולין (כט ל) תזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים כאחת. וגם חכמים דשם מודים בזה ע"ש והוא דומה לדרשה דוהשקה: