תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ע״ב עמוד ב

מתני' דרך תלמידי חכמים וכו' - מפרש בגמרא: אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר - דאין הבעל מיפר בקודמין:

גמ' מהו שיפר בלא שמיעה - שיאמר כל נדרים שנדרה אשתי יהו מופרים אע"ג שלא שמע בהן וה"ה נמי באב אי מצי למיפר בלא שמיעה: ושמע אישה דוקא הוא - דאינו מיפר אלא אם כן שמע:

והא לא שמע - והיכי מצי מיפר להו:

לכי שמע הוא דמיפר - דהא דמיפר להו לא משום דהשתא מיפר בלא שמיעה אלא לכי שמע ליה לנדר לאח"כ ליהוי מופר בהא הפרה שהיפר כל זמן שהיא ברשותו: א"כ - דאכתי לא שמע ולא הוו מופרים בהפרה זו למה ליה למימר השתא הא לא מהני ולא מידי: להדורי - לחזור ולבדוק אחר בתו אם יש עליה שום נדר דליפר לה שלא תבא לידי מכשול:

ת"ש האומר לאשתו וכו' הרי הן קיימין לא אמר כלום - דעדיין לא בא הנדר לעולם והיאך יכול לקיימו:

כגון דאמר לה לכי שמענא - יהו מופרים. ומאחר דהפרה תליא בשמיעה למה ליה למימר השתא לכי שמע מפר לה: קסבר דלמא מטרידנא ההיא שעתא - בשעה שישמע הנדר שמא יהא טרוד ולא יפרנו:

אישה יפרנו - וגו' ולא שליח:

ואפי' ר' יאשיה - אית ליה דשלוחו של אדם כמותו אי לאו משום דכתיב אישה יפרנו והיכי מצי משוי שליח כל זמן שלא נדרה הא לא שמע לנדרה אלא לאו ושמע לאו דוקא ואהכי מצי משוי שליח:

גמרא האומר לאשתו כ"נ שתדורי מכאן עד שאבא כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה בעי רמב"ח וד"ה כל נדרים צ"ל הד"א:

ר"ן ד"ה ת"ש האומר לאשתו. כדאפרש טעמא כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה והא לא שמע. דע"כ ל"פ רבנן כו' דכיון דלא באו לכלל היקם אבל כו'. משמע לכאורה דבהיקם פשיטא דלא בעינן שמיעה דלא כתיבא ביה שמיעה. ואולי ר"ל דכיון דלא מצינו דפליגי רק בדלא חיילי משמע דבחיילי גם רבנן מודו דמיקם ומפר דושמע ל"ד. וכן מסתבר דהא לרבנן איתקשו אהדדי. אבל לטעם הרא"ש דלהכי לא יוכל לקיים משום דהוי קיום בטעות ורבנן מקשי הפרה להקמה א"כ בלא שמע נמי. וצ"ל בכוונתו אם פרט איזו נדר שמקים או מפר. ועמש"כ לקמן (עה):

ר"ן ד"ה הכא נמי לכי שמע כו'. תימה דגי' זו ודאי אין לה קיום כלל בכאן דא"כ אמאי פליגי רבנן וכדכתב הרא"ש. ונ"ל דט"ס הוא וכצ"ל הכא דאמר לכי שמענא ואין חילוק בין הגירסאות אלא בתיבת נמי. וצ"ל ג"כ ופי' בתוס' כו' ולמחוק תיבת ולאינך:

רא"ש ד"ה האומר לאפוטרופוס. בין הקם לה כו'. נראה למחוק מלת בין: