8 קטעי גמרא, ולצידם רש״י ופסקי תוספות וחידושי רבי עקיבא איגר וחידושי הר״ן ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
נדרים · דף מ״ג עמוד א
א׳
גמ׳ בשלמא לא ילונו דקא מהני ליה אלא לא ילוה הימנו מאי קא מהני ליה ובשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו דקמיתהני מיניה אלא לא ישאל הימנו מאי קא מיתהני מיניה
ב׳
א"ר יוסי בר' חנינא כגון שנדרו הנאה זה מזה אביי אמר גזירה לשאול משום להשאיל וכן בכולהו גזירה:
ג׳
מתני׳ אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרים ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין
ד׳
המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני נודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה
ה׳
היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה והן עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה
ו׳
היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחד לשום מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר:
ז׳
גמ׳ אמר ר' יוחנן מ"ט דר' יוסי קסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה
ח׳
מתיב ר' אבא והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר א"ר יוסי אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו
גמ' בשלמא לא ילונו - מדיר למודר דודאי קמהני ליה הנאה מפורסמת: אבל לא ילוה ממנו - המדיר מן המודר: מאי הנאה - קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף למדיר: ובשלמא לא ילוה ממנו - מצי נמי למימר דקא מיתהני בכה"ג כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה היאך יפות ולא יקח ממנו משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמי על אפיה: אלא לא ישאל ממנו - מאי הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו הא קא מפחית ודאי לההיא כלי ולא מעלי ליה דסתם שאלה הכי הוא:
ב׳
כגון שנדרו זה מזה - דשניהם אסורים זה בזה: גזירה לשאול כו' - דאי שרית ליה לשאול אתי נמי להשאיל:
ג׳
מתני' אמר לו השאילני פרתך - לאו במודר ומדיר עסקינן: אינה פנויה - דמלאכתו היה עושה ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואומר הואיל וסרבת להשאילה לי: קונם שדה שאני חורש - שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח"כ השאילה לו רואין אם הוא פרזי ודרכי לחרוש שדהו הוא אסור לחרוש שדהו באותה פרה: וכל אדם מותר - דודאי כי נדר אדעתיה דנפשיה נדר ולא אדעתא דעלמא וכל אדם מותרים לחרוש לו שדהו באותה פרה: ואם אין דרכו לחרוש - שיש לו אריסין החורשין בשבילו: הוא וכל אדם אסורים - דודאי כי נדר אדעתא דכולי עלמא נדר:
ד׳
המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך - המדיר אצל חנוני וכו' ובא חנוני ונוטל מעותיו מן המדיר. אבל בפירוש אסור לומר לו דאם כן הוה ליה החנוני שליח ושלוחו של אדם כמותו:
ו׳
ור' יוסי אוסר - בה במניחו על הסלע או על הגדר:
ז׳
גמ' א"ר יוחנן מאי טעמא דר' יוסי - דלא חשיב ליה הפקר דקא אסר ליה ליטלו דכי מתהני מיניה ממש דמי ואסור: מה מתנה - לא זכי בה מקבל עד דאתיא לידיה: אף הפקר - נמי לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לידי זוכה הילכך בהדי דשקיל ליה היאך מעל הסלע כמאן דשקיל ליה מידו ממש דמי ואסור:
ח׳
מתיב ר' אבא - ברייתא היא דקתני נמי מניח על הסלע והלה נוטל ואוכל: א"ר יוסי אימתי - אני אוסר בזמן שנדרו קודם להפקרו דהשתא מסתברא טעמא דאסור משום דכשהדירו מכל נכסיו הדירו ואפילו כי הפקירן אסור בהן:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף מ״ג עמוד א
א׳
גמרא אלא לא ילוה ממנו מאי קמהני ליה כו'. ק"ל אלמה לא דהא כיון דהדירו מסתמא הוא שונאו. ונהנה בזה שהוא צריך לקבל ממנו טובה כמו שאמר שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ״ה:כ״ב):
ב׳
ר"ן ד"ה בשלמא. דכי היכי דבהני כו' לא מתהני מידי כו'. כצ"ל:
ג׳
ר"ן ד"ה אביי אמר גזירה להשאיל משום לשאול. כצ"ל:
ד׳
רא"ש ד"ה אלא לא ילוה ממנו. בשלמא כו' ולא יקח ממנו דקא מהני ליה כו'. נראה דר"ל דאף דלכאורה המוכר המודר (אף דמוקי לה במתני' בזבינא מציעא) לא נהנה מאומה דסתם מוכר עצב (ברכות ה) דאמרי אינשי זבין אוביד (ב"מ נא). וכן אה"כ והמוכר אל יתאבל (יחזקאל ז׳:י״ב) כפרש"י שם. מ"מ י"ל דקמהני ליה דמוכר סחורתו כיון שעומד לכך:
ה׳
רא"ש ד"ה גזירה לישאל כו'. דלא קאי אלא אלא ילוה. כצ"ל:
ו׳
ד"ה היה ביתו לבנות. לא זו א"ז קתני. לכאורה סותר א"ע למש"כ בריש המשנה דאין לו מה יאכל אורחא דמלתא:
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
חידושי הרשב״א · דף מ״ג עמוד א
א׳
אביי אמר גזרה לישראל אטו להשאיל וכן כלהו גזירה. והקשו בתוספות [כאן ד"ה אמר אביי] והא תנן [לקמן (נדרים מב, ב)] האומר הריני עליך חרם המודר אסור, ולעיל נמי בפרק ארבעה נדרים, (נדרים לא, א), שאני נהנה לישראל לוקח ביותר, כו' אלמא לא גזרינן, וצריך עיון.
בשלמא לא ילונו חבירו דמהני ליה למודר אלא לא ילוה הימנו מאי קמתהני מיניה המודר - ה"ג בסיפא בשלמא לא יקח הימנו ולא ילוה הימנו אלא לא ישאל אמאי לא בשלמא לא יקח דמתני' קושיא דאקשית דלא יקח איכא לשנויי בשינויא דחיקא דקמתהני מוכר בזבינא מציעא ולא ילוה דמיתהני מודר דכי הדר פרע מדיר פרע ליה זוזי טבין ותקולי ומהני ליה אלא לא ישאילנו כלי או דבר שחוזר בעין מאי מהני ליה מדיר:
ב׳
אמר אביי גזירה לשאול משום להשאיל למודר וכן כלהו לא ילוה הימנו גזירה שמא ילוה לו אבל - לא יקח אסור מן הדין אטו ליקח בפחות כדמפרש בזבינא מציעא ושמא יש לפרש דלא יקח בפחות קאמר דהשתא נפסד המוכר אלא משום גזירה דגזרינן אטו יקח המודר בפחות דקמתהני ליה וקשה דהא תנן (לקמן נדרים מז:) האומר הריני עליך המודר אסור וכן סוף פ' ארבע נדרים שאיני נהנה לישראל לוקח ביותר דמודר מותר ליהנות ולא מדיר ולא גזרינן דלא יהנה פן יהנה ממנו הוא ומ"ש דגזרינן לשאול אטו להשאיל ונראה להר"מ דרגילות הוא כשאדם משאיל לחבירו שחבירו משאיל לו יותר משאר דברים:
ג׳
אמר לו השאילני פרתך אמר ליה אינה פנויה אמר השואל קונם שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור - דנתכוין לאסור אותו שדרכו לחרוש וכל אדם מותרין לחרוש בה לצרכו שלא נתכוין לאסור אלא על מי שדרכו לחרוש בה:
ד׳
המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך וכו' - אורחא דמילתא קתני: הוא נותן לו ובא ונוטל מזה - אם ירצה דהא אין הפועלים יכולין לתבוע כלום:
ה׳
ביתו - לבנות - שאע"פ שאין צורך מזון כל כך:
ו׳
נותן לאחר במתנה והלה מותר - ולא התירו אלא כשאין לו מה יאכל למדנו שכל הערמות אסורות בין ברבים בין ביחיד בנדרים שלא התירו אלא בשעת הדחק שאין לו מה יאכל - לשון הרב רבי אליעזר ממי"ץ: הרי הן מופקרין כו' ורבי יוסי אוסר - מפרש בגמ' מאי טעמא דרבי יוסי קסבר הפקר כמתנה מה מתנה יכול לחזור עד דאתי לרשות מקבל ולא הוי כלום עד דאתי לידו אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה דקודם לכן לא כלום הוא ודידיה הוא ולכך אסור לזכות בה המודר דבשעה שזוכה בו של מדיר הוא ואהפקר דוקא פליג רבי יוסי אבל אנותן במתנה לא פליג:
תלמוד בבלי נדרים מ״ג ע״א, מתוך מסכת נדרים. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ופסקי תוספות וחידושי רבי עקיבא איגר וחידושי הר״ן ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
