10 קטעי גמרא, ולצידם רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות וחידושי הר״ן ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
נדרים · דף ל״ז עמוד ב
א׳
אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכר שבת לפיכך אם אבדו חייב באחריותן
ב׳
אלא גבי שבת היינו טעמא דאין קוראין בתחילה משום דיפנו אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא ואיבעית אימא משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא כדאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי מעיים
ג׳
ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים מאי טעמא לא אמר שכר שימור קסבר בנות מי קא בעיין שימור
ד׳
ולמאן דאמר שכר שימור מאי טעמא לא אמר שכר פיסוק טעמים קסבר (שכר) פיסוק טעמים דאורייתא הוא
ה׳
דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח, ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות
ו׳
אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני
ז׳
מקרא סופרים אָרֶץ שָׁמַיִם מִצְרַיִם
ח׳
עיטור סופרים אחר תעבורו (בראשית יח, ה) אחר תלכו (בראשית כד, נה) אחר תאסף (במדבר יב, יד) קדמו שרים אחר נוגנים (תהלים סח, כו) צדקתך כהררי אל (תהלים לו, ז)
ט׳
קריין ולא כתיבן פרת דבלכתו (שמואל ב ח, ג) איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהים (שמואל ב טז, כג) באים דונבנתה (ירמיהו לא, לח) לה דפליטה (ירמיהו נ, כט) את דהגד הוגד (רות ב, יא) אלי דהגורן (רות ג, ה) אלי דהשעורים (רות ג, יז) הלין קריין ולא כתבן
אם אבדו - בשבת: אינו חייב באחריותן - הואיל ואינו שכיר ביום שבת: אם היה שכיר שבת - שנותנים לו ז' פשיטים שכרו לשבוע אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע זו היא הבלעה ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע נותנין שכר שבת דהבלעה שרי: אם אבדו - בשבת חייב באחריותן דהא נותנין לו שכר השבת:
ב׳
אלא גבי שבת - דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא שרי בהבלעה: דיפנו אבהתהון דינוקא למצוותא דילהון - שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש היו טרודין בהן ולא היו פנויין למצות שבת להתענג בו אבל שונין הואיל וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו: דיפנו - כדי שיהו פנויין: ויקיר להו עלמא - שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל ולהכי אין קורין בתחילה בשבת דמצער להו:
ג׳
בנות - שמלמדין אותן תורה מי בעיין שימור אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מ״ה:י״ד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור:
ד׳
שכר פיסוק טעמים דאורייתא הוא - ולא מצי למשקל עלייהו אגרא:
ה׳
אלו הפסוקים - עד היכן מסיים כל פסוק ופסוק ולהכי קרי להו שום שכל שיכול להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק:
ו׳
הלכה למשה מסיני - דנקראין הכי:
ז׳
מקרא סופרים ארץ ארץ - כלומר מה שקורין ארץ ארץ דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף לרי"ש ובין רי"ש לצד"י וכן נמי ארץ דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י וכן שמים דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד וכן מצרים:
ח׳
עיטור סופרים אחר תעבורו - ולא כתיב תעבורו אחד והיינו עיטור שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה: קדמו שרים אחר נוגנים - ולא כתיב אחר נוגנים קדמו שרים: צדקתך כהררי אל - ולא כתיב כהררי אל צדקתך דהכי מסתבר טפי ובדווקא משתעי:
ט׳
איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהים - באחיתופל כתיב: באים דונבנתה - [קרי ולא] כתיב: לה דפליטה - שניהן כתובין בירמיהו: את דהגד הוגד אלי - דכולהו הני קריין ולא כתיבן:
י׳
וכתיבן ולא קריין נא דיסלח - דנעמן:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
בן יהוידע · דף ל״ז עמוד ב
א׳
אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִקְרָא סוֹפְרִים וְעִטּוּר סוֹפְרִים וְכוּ' הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. פירוש לעולם כך נכתב בספר תורה אשר כתב משה רבינו ע"ה מפי שכינה ולא שהיה אחר כך שינוי אצל הסופרים המעתיקים ונאמר למשה רבינו ע"ה בסיני כי תיבות אלו של (בראשית יח, ה) אַחַר תַּעֲבֹרוּ, וְאַחַר תֵּלֵךְ (בראשית כד, נה) וכיוצא לא נכתבו לדרשה אלא נכתבו ליפות הלשון הנקרא 'עִטּוּר סוֹפְרִים' וכן הכלל של 'מִקְרָא סוֹפְרִים' וקרי וכתיב הכל נאמר כך למשה רבינו ע"ה בסיני ולא שנעשה השינוי הזה אחר כך אצל הסופרים המעתיקים וכן הענין במקראות נביאים וכתובים כך גילו לנו הנביאים אשר כתבום.
בן יהוידע · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף ל״ז עמוד ב
א׳
ר"ן ד"ה עטור. אחר תלך. כצ"ל והוא בבראשית (כד נה):
ב׳
ר"ן ד"ה צדקתך. ובדברי מורי כו' טעם מפסיק באחר כו' ואח"כ תעבורו. לפנינו מלת אחר דאחר תעבורו דר"פ וירא הוא בטעם מונח דהוא משרת. ולפלא שלא העיר עליו המ"ש בזה:
ג׳
ומש"כ המ"ש בס"פ בהעלותך ע"ד הר"ן שפי' דהאי אחר תאסף הוא שבסוף בהעלותך. ותמה עליו דבכה"ס כתיב ואחר בו' וא"כ אין לטעות לפרש אחר שתאסף. וכוונת הש"ס ע"כ לאחר תאסף דבפ' מטות ע"ש. וסיים ובמחילה מכבוד הר"ן כו'. נ"ל דמה שכתב הר"ן בתחלת דבריו תסגר שבעת ימים ותאסף היינו לפי' של עצמו דודאי טפי מסתבר לפרש על האי דבהעלותך דקדים. אבל לפירוש מורו גם הר"ן יודה דכוונת הש"ס להאי דפ' מטות:
שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותן - כדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים:
ב׳
אלא היינו טעמא דאין קורין בראשון דיפנו אביהם של תינוקות ולאו משום שכר שבת כלל אלא אפי' כשאביהם של תינוקות מלמדין אותן בחנם שיהיה להם פנאי שיהא פנוים לסעודת שבת ואם יקראו בראשון ישהו שהייה מרובה וה"ה אם יש להם מלמד בשכר שאסור מהאי טעמא: אבל שונין בראשון - דתו ליכא שהייה כל כך כיון שמלמדים כבר: למצותיה - דשבתות: ואיבעית אימא - טעמא דאין קורין משום דבשבת אוכלים טפי מבחול ויקיר עלייהו עלמא כלומר שכבדין הם מפני שינוי ווסת דאין יכולין לעסוק ולטרוח וללמוד בראשון:
ג׳
בנות מי בעיין שימור - ומתני' סתמא קתני בין בנים ובין בנות ובנות ליכא יוצאניות ולא בעיא שימור א"כ לא שייך בהן שכר שימור:
ד׳
שכר פיסוק טעמים דאורייתא - ואסור ליטול שכר עליהם:
ה׳
אלו הפסוקים - מקום שהפסוק מסיים שם: ואמרי לה אלו המסורות - מאן דאית ליה פיסוק טעמים לאו דאורייתא מפרש אלו המסורות חסירות ויתירות:
ז׳
מקרא סופרים ארץ ארץ - [שמשתנין] באתנחתא וזקף קטן שמים מצרים:
ח׳
עיטור סופרים - דלכאורה משמע דאחר תעבורו וסבריה ואחר תעבורו וכן אחר תאסף ואחר מסתבר אחר נוגנים ואחר משמע:
ט׳
פרת דבלכתו - להשיב ידו בנהר פרת פרת אינו כתוב ונקרא: איש דכאשר ישאל - פי' כאשר ישאל איש בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב: באים דונבנתה - הנה ימים באים ונבנתה באים קרי ולא כתיב: את דהגד הוגד - הגד הוגד לי את אשר עשית: אלי דהגורן - אלי אם לא:
תלמוד בבלי נדרים ל״ז ע״ב, מתוך מסכת נדרים. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות וחידושי הר״ן ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
