תלמוד בבלי - מסכת קידושין · דף ע״ד עמוד ב

ודלא כר"ש - דאמר לקמן בפירקין (קידושין דף עח.) גיורת פחותה מבת ג' כשירה לכהונה וה"ק כל האסורין לבא בקהל כהונה ומאי ניהו דמרבי האי כללא יתר על הראשונים שאסורין בקהל ישראל גיורת שפחותה מבת שלש שנים וכ"ש יתירה על בת שלש שנים מותרין הנך אסורין גיורות וממזרים ונתיני ושתוקי לבא זה בזה:

ונוקמה בבת שלש - ולא בפחות ונימא דפחותה מותרת לכהן ובה לא איירי: א"כ - דכר"ש מיתוקמא דפחותה מותרת לכהונה והוא לא התיר לבא בממזרת אלא האסורין לבא בכהונה הוי משמע האי דפחותה אית ליה דאסורה לממזר: מצידה תברה - תשובתו מוכנת לצידו:

אסורין לבא זה בזה - בתמיה היא בממזר וממזר בה והרי גיורת וכו' דכיון דקהל גרים לאו קהל הוא לא שנא פחותה ל"ש יתירה ועל כרחיך תנא דידן מדשרי יתירה על בת שלש לממזר ש"מ אית ליה קהל גרים לא איקרי קהל: והרי גר כו' - כיון דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל:

אלא אמר רב נתן - לא תימא כל האסורין דתקשי לך אלמנה לכ"ג ותיקשי לך גר מדוקיא אלא ה"ק ת"ק כל שבתו אסורה לכהונה ומאי ניהו דמוסיף האי כללא על האסורין לישראל גר שנשא גיורת וכר' אליעזר בן יעקב דאמר במתני' (לקמן קידושין דף עז.) גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה מותרים לבא זה בזה והיינו גר מותר בממזרת וממזר בו דאילו בגר שנשא ישראלית לא מצית לאוקמה דמאן שמעת ליה דאמר כהן אסור לישא בתו ר' יהודה דאמר במתני' (שם) בת גר זכר כבת חלל זכר ומדסיפא ר' יהודה דקתני ר' יהודה אוסר רישא לאו ר' יהודה להכי מוקמי לה כר"א בן יעקב ושמעיה ר' יהודה לת"ק דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל ופליג עליה:

וכללא הוא - בתמיה דכל האסורין לכהן מותרין לממזר: כר' דוסתאי בר' יהודה - ס"ל לתנא דידן דאמר (שם) בנות ישראל מקוה טהרה לחללים:

ותו הא המותר - לישא כהן בתו אסור לבא באסורין: והרי גר שנשא בת ישראל כו' - ומותר לבא בממזרים דהא אמר קהל גרים לאו קהל הוא:

ממזר מאשת איש - מיתות: ממזר מאחותו - כריתות: איכא בינייהו - לאו בגר איפליגו אלא דקסבר יש ממזר מחייבי כריתות וה"ק כל הנולדים מאיסורי ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה הני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות כגון א"א דכולן ממזרים הם ור' יהודה אוסר לבא חייבי כריתות בבני חייבי מיתות דקסבר אין ממזר אלא מחייבי מיתות וטעמא מפורש ביבמות (דף מט.):

תנינא - פלוגתא אחריתי במתני' בתנאי אחריני ולמה ליה לרבי למיתני לתרתי בבי ניתני התם לגבי ר' יהושע וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו: שהוא בלא יבא - אע"פ שאינו אלא בלאו הולד ממזר:

כל שחייבין - על אותה ביאה כרת בידי שמים: כל שחייבין עליו מיתת ב"ד - אבל חייבי כריתות לא וטעמא דכולהו מפרש ביבמות (שם):

זה בזה - הם בממזרים וממזרים בהם:

אי הכי אמאי ר' יהודה אוסר - הני ודאי לא איקרי קהל דהא לא חזו לבא בקהל: ה"ק - כלומר וכולה חד תנא הוא:

בן ט' שנים ויום אחד - שהוא גר עמוני וכו' דבכי האי זימנא חזי לביאה: פסלוה - לכהנת מן התרומה ומן הכהונה ולויה וישראלית מלינשא עוד לכהן: כל שזרעו פסול - מן הכהונה פוסל את אשתו מן הכהונה ולקמן מפרש מאי בינייהו:

גמרא ורי"ס מאשת איש הוה ממזר. לכאורה קשה מהא דסנהדרין שהזכרתי לעיל. וע"כ צ"ל דר"נ סבר דמתניתין דהתם פליגא עלה דברייתא אליבא דר"י בזה וכמש"כ התוס' ביבמות (י) בד"ה לר"י דלא סבר לה הש"ס כברייתא דהתם כו' ע"ש. ולפלא בעיני שלא הביאו ראיה מדהכא:

שם אבל גר עמוני ומואבי דא"ר לבא בקהל לא. נסתפקתי אי דוקא קאמר עמוני ומואבי דאיסור איסור עולם דומיא דממזר אבל מצרי ואדומי ראשון ושני לא או ל"ד ומילתא פסיקתא נקיט. ועוד נסתפקתי אי מותר ממזר בעמונית ומואבית דאולי כיון דהזכרים אסורין לא מיקרו אף הן קהל ה'. והנה הספק האחרון מפורש לאיסור בגמרא יבמות (ס"ד עז) ע"ש. וספק הראשון מוכח להתירא מתוס' שם (ר"ד עח) שהקשו וישא (ר"ל מצרי שני) נתינה ע"ש:

רש"י ד"ה א"כ. דכר"ש מיתוקמא כו' והוא לא התיר לבא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה איכא בינייהו. ומותרין לבא זב"ז בני ח"כ כו' ור"י אוסר לבני ח"כ כו'. כצ"ל:

תד"ה והרי. ונל"פ הרי גר שנשא ב"י שהבת כו' ומותרת בממזר. מבואר שלא כדברי הרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות א"ב ה"ט שאוסר בכזה. וכבר העיר עליו הר"ן ועיין בח"מ סי' ד' סכ"ג:

ממזר מאחותו איכא בינייהו דלתנא קמא הוה ממזר ולרבי יהודה לא הוה ממזר ומשום הכי אוסר אותו בפסולין. ופירש"י ז"ל דרבי יהודה ס"ל כרבי יהושע דאמר דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין. ולא נהירא דהא רבי יהודה כר"ע סבירא ליה דממזר מחייבי לאוין הוי ממזר דהא דריש כוותיה קרא דלא יקח איש אשת אביו ולא יגלה את כנף אביו באנוסת אביו כדאיתא ביבמות והכי מוכח בסנהדרין פ"ד מיתות. אלא י"ל דס"ד דרבי יהודה אית ליה דמחייבי לאוין הוי ממזר כשיש בהם שאר כגון אנוסת אביו אבל היכא דליכא שאר לא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין ולא מחייבי כריתות ואתיא דר' יהודה כרבי עקיבא דקתני אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא אבל מאחותו דלאו שאר בשר הוא לא הוי ממזר כנ"ל:

מאי קמ"ל תנינא איזהו ממזר כו'. פי' ואם איתא דרבנן ור"י בהא פליגי הכא התם ה"ל למתנייה באידך פלוגתא וכההוא דפרישית לעיל בדאבא שאול ור"ג וכן פירש"י ז"ל:

הכי קאמר כל האסורים לבא בקהל כהונה ומאי נינהו גיורת פחותה כו' - וא"ת אמאי לא פריך הא תנא ליה רישא דגר מותר בממזרת כדפריך לעיל וי"ל דלאו עיקר קושיא היא דפריך הא תנא ליה רישא אלא עיקריה אאידך קושיא סמיך ר' יהודה אוסר אהייא:

והרי גר דמותר בכהנת ומותר בממזרת - וא"ת מאי פריך והרי הטעם שהוא מותר לפי שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים ולא משום הכשר גר הוא דלעולם אמרינן דכהן אסור בגיורת ומותר אסור ר"ל כל שמותר לבא בקהל מטעם יחוס אסור ליקח ממזרת ונראה לפרש הרי גר שנשא בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר כר"א בן יעקב וכה"ג פריך בסמוך:

דת"ק סבר ממזר מאחותו הוי ממזר - ואם תאמר היכי משתמע פלוגתייהו ממתני' ופירש הקונטרס דה"ק כל הנולדים מאיסור ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה בני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות עכ"ל ולא נהירא דדוחק הוא לכך פר"י דה"ק. כל האסורין לבא בקהל שאפילו קידושין אין תופסין בהם כגון חייבי כריתות מותרין לבא זה בזה כלומר כל שבא מאיסור תפיסת הקידושין דהיינו בני חייבי כריתות וחייבי מיתות דאין קידושין תופסין בהם כולן מותרין לבא זה בזה דקסבר יש ממזר מכל דבר דלא תפסי קידושין: מאי קא משמע לן תנינא כו' ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין. ופירושו כמו תנינא חדא זימנא דלעיל דאבא שאול דהוה ליה למיתנייא התם גבי מילתא דר' יהושע וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו וא"ת אמאי איצטריך למיפרך תנינא ליפרך דר' יהודה אדר' יהודה דהכא קאמר ר' יהודה דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ובמסכת יבמות (דף מט.) קאמר לא יגלה כנף אביו איירי באנוסת אביו שהיא בלאו וסמיך ליה לא יבא ממזר משמע שממזר הוה אפי' מחייבי לאוין דהא ר' יהודה נמי דריש סמוכים במשנה תורה וי"ל דר' יהודה סבר התם דאשת אב דכתיב בין לא יקח ובין לא יגלה הוי מיותר דהשתא אנוסת אביו לא יקח כדכתיב לא יגלה כנף אביו אשתו מיבעיא וא"כ למידרשיה ולומר דלא יבא ממזר דוקא מאשת אביו ולימא הכי מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אביו הוי ממזר טפי לא הוי ממזר:

דת"ק סבר ממזר מאחותו הוי ממזר - ואם תאמר היכי משתמע פלוגתייהו ממתני' ופירש הקונטרס דה"ק כל הנולדים מאיסור ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה בני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות עכ"ל ולא נהירא דדוחק הוא לכך פר"י דה"ק כל האסורין לבא בקהל שאפילו קידושין אין תופסין בהם כגון חייבי כריתות מותרין לבא זה בזה כלומר כל שבא מאיסור תפיסת הקידושין דהיינו בני חייבי כריתות וחייבי מיתות דאין קידושין תופסין בהם כולן מותרין לבא זה בזה דקסבר יש ממזר מכל דבר דלא תפסי קידושין:

מאי קא משמע לן תנינא כו' ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין. ופירושו כמו תנינא חדא זימנא דלעיל דאבא שאול דהוה ליה למיתנייא התם גבי מילתא דר' יהושע וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו וא"ת אמאי איצטריך למיפרך תנינא ליפרך דר' יהודה אדר' יהודה דהכא קאמר ר' יהודה דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ובמסכת יבמות (דף מט.) קאמר לא יגלה כנף אביו איירי באנוסת אביו שהיא בלאו וסמיך ליה לא יבא ממזר משמע שממזר הוה אפי' מחייבי לאוין דהא ר' יהודה נמי דריש סמוכים במשנה תורה וי"ל דר' יהודה סבר התם דאשת אב דכתיב בין לא יקח ובין לא יגלה הוי מיותר דהשתא אנוסת אביו לא יקח כדכתיב לא יגלה כנף אביו אשתו מיבעיא וא"כ למידרשיה ולומר דלא יבא ממזר דוקא מאשת אביו ולימא הכי מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אביו הוי ממזר טפי לא הוי ממזר: