חידושי הרשב״א על מסכת כתובות דף ע״ח עמוד א

האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. כלומר, ואחר כך נתארסה, מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים, דבזכותה נפלו כדאיתא בגמרא. נפלו לה משנתארסה, בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור וכו', וגרסינן בירושלמי (בפירקין ה"א) ר' פנחס בעא קומי ר' יוסי, ולמה לא תנינא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אמר ליה לא אתי מיתני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין, ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחר. פירוש: דכל דבר שבממון חומר לאחד קל לשני, ובית שמאי הקלו לאשה והחמירו לבעל, ובית הלל החמירו לאשה והקלו לבעל, ופריך עלה טובא ומשני להו.

הכי גרסינן בנסחי דוקאני: עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנו קיים. והכי מוכח נמי וספרים דגרסי מוכרת ליתא.

גמרא: איבעיא להו ר' יהודה אלכתחילה או אדיעבד. פירש רבנו חננאל ז"ל, אנפלו לה עד שלא תתארס דמודים בית הלל שמוכרת לכתחילה, או אנפלו לה משנתארסה דאמרי בית הלל דלכתחילה לא תמכור אלא שאם מכרה ונתנה קיים. ואי קשיא לך אם כן הוה ליה למימר ארישא או אסיפא, נראה לי משום דהוה ליה לארוכי בלישניה ולמימר ארישא או אסיפא ואדבית הלל. ורש"י ז"ל פירש אלכתחילה דהיינו בית שמאי אומרים תמכר, או אדיעבד דהיינו בית הלל דאמרי לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים.