תלמוד בבלי - מסכת כתובות · דף ס״ה עמוד א

אין ב"ד פוסקין יינות לאשה - שהיין מרגילה לתאות תשמיש:

רגילה שאני - כיון דאינו חידוש לה כבר דשה בו ואינו מזיח לבה:

לציקי קדרה - להטעים תבשיל:

תובעת בפה - תשמיש:

ויבאו אל ביתם - והדר וידע אלקנה את חנה:

חומא - זה שמה: שופרזי - גביעים ארוכים שקורין מדירני"ש [פליידרי"ן]: כי האי - כמדת אמתי וזרועי:

תבעה לבת רב חסדא - תבע את אשתו לתשמיש: בקולפי דשידה - במנעול של ארגז: קטלת לך תלת - שכבר ניסת לג' ומתו כדאמר ביבמות בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף סד:): למיקטל אחרינא - שבאת להראות יופיך שיקפוץ איש עליך:

לחברך ולחברורך - שלא אתבזה על הבריות מכבודי הראשון לא בפניך ולא בפני חביריך:

מפץ ומחצלת למה לה - הרי עור שטוח על מטה טוב מן המפץ ומשני באתרא דמלו פוריא בחבלי במקום שאין רגילין לעשות שטיח עור למטה אלא סירוגי חבלים: ומבגר לה - מצערי לה ומזקינין אותה לשון בוגרת:

אי דאורחה - דרך בנות משפחתה:

אורחיה - דרכו לישן על כרים וכסתות ואנן קיימא לן עולה עמו: כי אזילנא - ואני משרה אותך על ידי שליש שקילנא להו בהדאי: וכי אתינא - ותשכבי עמי מייתינא להו: ושקלת לדידי - מפץ שלי או אם אקנה כר וכסת משלי:

ע"ב גמרא ת"ר מותר מזונות לבעל וכו' ע' בר"ן שהביא דברי הירושלמי דשמעתין דסותר לדברי הירושלמי ר"פ אלמנה לענין מותר מזונות אם הוא ליתומי', או דהוא רק כמו מציאה דאינה ליתומי' ע"ש.ולענ"ד דיש לחלק להמעיין בלשון רש"י בשמעתין יראה דמפרש מותר מזונות היינו שהיא אינה צריכה למזונות האמור במתני' שאינה רעבתנית, וע' בתוס' נזיר (דף כ"ד) ד"ה שמקצתה וכו' דנראה דלא מפרשי הכי, דלשיטת רש"י בלא"ה לק"מ קושי' תוס' דבקמצתה שפיר הוי שלה, והכא מיירי שא"צ כ"כ, וא"כ י"ל דהירושלמי לא סתרי אהדדי דיש חילוק בין קמצתה הוי כמו מציאה, כיון דנתחייבו היתומי' ליתן לה סך זה למזונות קנתה זה הממון וצמצמה הוי כמו מציאה ואינה ליתומים, משא"כ אם אינה צריכ' כ"כ לשיעור הקצוב המותר ליתומי' דא"צ ליתן יותר ממה שצריכ', וק"ל:

תד"ה שתה. א"נ אחרי אכול ואחרי שתה. ר"ל בנקודות קמץ חולם כדין המקור. אבל מש"כ כדכתיב אכול ושתה יאמר לך. הוא שלא בדיוק כי שם הוא לשון צווי ונקוד כדינו. ונ"ל למחוק תיבות יאמר לך. ויכוונו על הכתוב בישעיה (כב יג) או למחוק גם הו' מן ושתה ויכוונו לשם (כא ה):

אחרי אכלה - כמו אחרי אכלה מפיק ה' משמע ואף על פי שלא אכלה כדכתיב ותבכה ולא תאכל מ"מ אית לן למידרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה שהיה לה לאכול ואחרי שתה אלקנה וביתו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות ולכך ויחשבה עלי לשכורה: שתה ולא שתת - מדלא קאמר ואחרי שתותה דומיא דאכילה שתלה בה אי נמי אחרי אכול ואחרי שתה כדכתיב (משלי כ״ג:ז׳) אכול ושתה יאמר לך ומדשני קרא בדבוריה דריש הכי כדמפרש לקמן:

אכלה ולא אכל - בתמיה וכי תדרוש כמו כן שאין פוסקים מזונות לאיש: מכדי בגוה קא עסיק קרא - דהא כתיב חנה בקרא וכתיב נמי אכלה אם כן לכתוב נמי שתותה או לא לכתוב קרא בגוה ולכתוב אכל ושתה:

רגילה שאני דאמר ר' חיננא כו' - וא"ת ומאי ראיה צריך על זה דבברייתא גופה קתני רגילה משמע דווקא רגילה ויש לומר דר' אלעזר נמי איירי ברגילה דאי בשאינה רגילה כלל בפני בעלה פשיטא דאין פוסקין דאטו יש לנו ליתן לה שאין בעלה נותן לה כשהיתה עמו לכך צריך לאתויי מדרבי חיננא שיש רגילה שנותנים לה כגון שרגילה שני כוסות:

אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד כו' - וזהו פירוש דברי שמואל רגילה נותנין לה כוס אחד היינו שרגילה בשני כוסות ודקאמר שאינה רגילה נותנין לה שני כוסות היינו שאינה רגילה שהיו נותנין לה שני כוסות אלא כוס אחד אין נותנין לה כלל שלא בפני בעלה:

לציקי קדרה - אברייתא קאי כלומר מברייתא לא תקשי אבל מילתא דשמואל לא מיפרשא אלא כדשנינן: לציקי קדרה. אברייתא קאי כלומר מברייתא לא תקשי אבל מילתא דשמואל לא מיפרשא אלא כדשנינן:

ונותנין לה מטה ומפץ - אע"ג דלגבי סדור אמרינן בהמקבל (ב"מ דף קיג: ושם) דנותנין לו מטה ומטה ומפץ משום דשמא גבי אשה לא הטריחוהו חכמים כ"כ דאפשר לה שתלך ד' אמות אחר אכילה: מפץ ומחצלת למה לה - ר"ת לא גרס מפץ ומחצלת אלא ומחצלת למה דמפץ הוא רך וראוי גם לסמיכה ונהי דלשכיבה אין צריך דהא אית לה מטה לסמיכה מיהא צריכה:

ושקלת להו לדידי כו' - פירש בקונטרס ושקלת לדידי מפץ שלי ואין להקשות א"כ תסגי לה בשני מפצין דשמא מתוך שהוא מעונג שעד עתה הורגל לשכב על כר יטול שני מפצין לעצמו ורבינו יצחק בן רבי מאיר ז"ל לא גריס ושקלת לדידי ואינה מתרעמת אלא שרוצה לעלות עמו ולשכב על כר אע"פ שלעצמו אין לו עכשיו וכן משמע דלסתור טענה דקא טעין בעלה אליבא דרבנן קא אתי: