הלכך מרתף של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה מרתף זה של יין ולא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות
ו׳
איבעיא להו מרתף של יין ולא א"ל למקפה מאי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל וחד אמר לא מקבל
ז׳
מאן דאמר מקבל דייק מדרב זביד דקתני מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ואוקימנא דאמר ליה למקפה טעמא דאמר ליה למקפה הא לא א"ל למקפה מקבל
ח׳
ומ"ד לא מקבל דייק מברייתא דקתני מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ואוקימנא דלא א"ל למקפה
ט׳
ולמאן דדייק מדרב זביד קשיא ברייתא חסורי מחסרא והכי קתני במה דברים אמורים דאמר ליה למקפה הא לא אמר ליה למקפה מקבל ומרתף זה של יין ולא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות
י׳
ולמאן דדייק מברייתא קשיא דרב זביד דאוקימנא דא"ל למקפה הא לא א"ל למקפה מקבל
י״א
הוא הדין דאע"ג דלא א"ל למקפה לא מקבל והאי דאוקימנא דא"ל למקפה משום דקשיא זה אזה
י״ב
אמר רב יהודה יין הנמכר בחנות מברכין עליו בורא פרי הגפן ורב חסדא אמר גבי חמרא דאקרים למה לי
י״ג
מיתיבי על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל תבשיל שעברה צורתו אומר שהכל נהיה בדברו
י״ד
אמר רב זביד מודה רב יהודה בפורצמא דמיזדבן אקרנתא
ט״ו
א"ל אביי לרב יוסף הא רב יהודה הא רב חסדא מר כמאן סבירא ליה א"ל מתניתא ידענא
ר"ש ד"ה מרתף זה של יין ולא א"ל כו'. דאילו אמר מרתף זה למקפה צריך כו' ומקבל כו'. וכ"כ הנ"י בשם הריטב"א והטור בר"ס ר"ל והה"מ בפי"ז מהל' מכירה ה"ח בשם הרמב"ן (ומש"כ שם בתחילה וכ' רבינו שמשון כו' נ"ל דט"ס הוא וצ"ל רבי' שמואל והוא הרשב"ם. וכצ"ל שם וה"ה דינו כאילו א"ל מרתף זה של יין למקפה) ולכן לשון הכ"מ שם בס"ד ומצד שאמר של יין למקפה יפה כחו (והעתיקו התוי"ט) לא דייק דבלמקפה לחוד סגי:
ב׳
תד"ה חד. תימה כו' אמאי מוקי ר"ז כו'. המהרש"א הבין דוזהו אוצר כו' הוא מהברייתא. ונראה משום דהיה ק"ל מה תמהו התוס' מר"ז שהוא אמורא על ר"א או רבינא. ואישתמיטתיה מש"כ התוס' בב"מ (פ"א) ד"ה הניחא דמקשה שם הש"ס על ר"א ורבינא מדר"פ לפי שהיו אחריו. ור"ז ור"פ היו בדור אחד שם (ל"ד) וכן לעיל (ס"ג ב') איפליגו בהדדי:
ג׳
תד"ה וחד. קשה לרשב"א א"כ כו'. לע"ד י"ל דמיירי בא"ל חבית זו של יין למקפה וכמש"כ הטור שם בשם הרמ"ה. או אפי' בלא הזכיר יין וכמש"כ לעיל:
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
חידושי הרשב״א · דף צ״ה עמוד ב
א׳
חסורי מחסרא והכי קתני במה דברים אמורים דאמר ליה למקפה וכו'. והאי דמחסרינן לה ומוקמינן פעמים בדאמר למקפה ופעמים בדלא אמר, משום דברייתא איירי בכולהו דיני, פעמים שנותן לו יין יפה פעמים קוסס פעמים חומץ, הילכך מסתמא אף באומר למקפה ובשאינו אומר נמי איירי.וכל רב אחא ורבינא קיימא לן כדברי המקל, הילכך אם אמר לו מרתף של יין סתם מקבל עליו עשר קוססות. ומעתה אין אנו צריכין להוציא משנתינו מפשטה ולהעמידה בדאמר ליה זה ולמקפה, אלא בסתמא דאמר ליה מרתף של יין ולא אמר ליה למקפה.
חד אמר מקבל. תימה לדידיה אמאי מוקי רב זביד מתניתין כר' אושעיא ובדאמר ליה מרתף זה של יין אני מוכר לך וא"ל למקפה לוקי מתני' בלא א"ל למקפה ובדאמר ליה מרתף של יין סתם: וחד אמר לא מקבל. קשה לרשב"א א"כ אמאי נקט ר' חייא לעיל המוכר חבית של יין לחבירו נותן לו יין שכולו יפה מאי איריא חבית אפי' מרתף נמי ויש מפרשים לרבותא נקטיה כדפירש הקונטרס לעיל:
תלמוד בבלי בבא בתרא צ״ה ע״ב, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
