תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קמ״ו עמוד א

ר"ש ד"ה ואריב"ל. שיש לו מנות כו'. בע"י הגי' מנוח בח':

גמרא ואר"י א"ר מעשה כו' שא"ל אשתו כו'. כצ"ל בו':

ר"ש ד"ה ורכב. חמיו הס"ד ואח"כ מתחיל ד"ח ושתה:

ר"ש ד"ה בעי רבא. אם לא בלו בשעת חזרת אותן כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ת"ש סבלונות. אלא רבותא אשמועי' אפי' כשעשויין לבלות כו'. לגי' המהרש"א נראה דצ"ל אפי' כשאין עשויין להבלות:

ר"ש ד"ה דאי טעין. וטעין יין ושמן חדש שלחתי. כצ"ל. ומש"כ והדר ליה. אם אינם מודים ליה אין עליהם אלא שבועה. ולא מ"ל אלא במודו במקצת ועל אלו אמרו אין אנו יודעים דמתוך שאיל"מ:

תד"ה סבלונות. היינו עשוין לבלות א"נ (הוא ר"ת אין נגבין) ובמועטות בעינן (הוא לשון בעיא) דוקא שהן עשוין לבלות. כצ"ל לפי' המהרש"א ע"ש:

תד"ה איבעיא. ולישנא דתשלש כמו משלשין כו'. עמש"כ במכות שם:

אי בעית אימא חשיבותא דארץ ישראל. ירושלמי: חד בר נש שלח לארוסתו עשרין קרונות מיני חרת מן פסח לעצרת ולא אתקשי לרבנין אלא מההן איתי זרע דכיתן וזיתין, ר' פרידא אוקר לר' יוחנן נשיא תרין פוגלא בין ריש שתא ליומא דצומא רבא, והוה פקי שמיטותא, והוה אית בון טענייא דגמלא, אמר ליה ולית אינון אסירין ולא (סמיחן) [ספיחין] אינון אמר ליה בפקי שמיטתא אזדרעו, באותה שעה התיר רבי ליקח ירק ממוצאי שביעית מיד.

סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין. והא דתנא מרובין שתביא עמה מבית אביה לבית בעלה הרי אלו נגבין היינו אין עשוין לבלות ומועטין היינו עשוין לבלות א"נ במועטות בעינן דוקא שאין עשוי לבלות אבל במרובים אפי' בבלות נמי נגבין:

איבעיא להו מהו שתשלש. פי' אמילתא דרבא קאי דאמר דוקא אכל דינר אבל פחות מדינר לא וקא אמר אם אכל פחות מדינר מהו שתגבה לפי מה שאכל אם אכל חצי דינר תגבה החצי ולישנא דתשלש כמו משלשין בממון ואין משלשין במכות (מכות דף ה.). מ"ר:

תרגמה רבא בייבא. פי' רבינו שמואל דה"ה דהוה מצי לשנויי לא והוא דבלו ור"י אומר דבשלמא בברייתא מיירי בבלו אלא מתני' דלא מיירי בבלו לא מיתוקמא בבלו: