תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קמ״ה עמוד ב

גמרא ועד כמה כו'. פי' רשב"ם שהרי לא אכל עמו. משמע דמפרש דקאי אף על דהוה במתא או שמע קול טבלא. ולא כן כ' הרמב"ם והטור:

שם עשה עמו בפומבי כו' עשה עמו בבתולה כו'. נראה דה"ה איפכא כדמוכח מבבא דעשה עמו בשניה וכ"ה ברמב"ם וטור. אלא דאגב אורחא קמ"ל נמי דיש חילוק בין ראשונה לשניה:

שם עתיר נכסין. עי' פרשב"ם. וקשה מלקמן (ק"נ ב') דמטלטלי ג"כ אקרי נכסי:

שם שדעתו קצרה. נ"ל דר"ל ששכלו קצר מלראות למרחוק את הנולד ואינו משתדל מקודם להנצל ממנו ודעת רחבה הוא ההיפך שרואה את הנולד ומשתדל להסירנו טרם בואו:

ר"ש ד"ה דלאו אדעתא. שאם רצה פוחת לו. נראה דר"ל מן הרבוי אבל מכדי שנתן לו משמע ודאי דאינו פוחת וכדמוכח לקמן:

ואין השביעית משמטתה דלא קרי ביה לא יגוש. מכאן היה מביא ר"ת ראיה דקיימא לן כלישנא בתרא דפרק קמא דמכות (דף ג: ושם ד"ה א"ד) דאמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו ואע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגוש דהכי נמי משמע הכא דכיון דלא קרינא ביה בשושבינות לא שייך ביה למימר דשביעית משמטתה ועל ידי כן מגיה ר' יעקב מה שיסד הפייט ר' אליהו הזקן זמן עשר כסף כי ילונו בחצי ימיו יעזבנו ולישנא קמא דפרק קמא דמכות (שם) אית ליה דהמלוה לחבירו לי' שנים שביעית משמטתו ואין ר"ת פוסק כן אלא כלישנא בתרא דאית ליה אין שביעית משמטתו ומגיה זמן עשר כסף כי ילונו ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואין נראה לר"י ראיה מכאן דלא שייכא כלל שושבינות למלוה שהרי מכמה דברים הם חלוקים זה מזה כדמשמע הכא והכא הכי פירושו אין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה לא יגוש ושמא לעולם לא יבא לידי לא יגוש שיכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך או שמא לא ישא אשה אבל מלוה שלבסוף בא לידי לא יגוש שביעית משמטתה:

ואין הבכור נוטל פי שנים דהוה ליה ראוי כו'. ואפילו למאן דאמר לעיל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכד:) מלוה לא הוי ראוי שושבינות מיהא הוי ראוי כי שמא לא יפרע לו לעולם:

עשה עמו באחת ובקש לעשות עמו בשתים. פי' שיפרע לו בשתי נשים בכל אחת חצי שרוצה לישא זו אחר זו יכול לומר באחת אני עושה עמך כדרך שעשית עמי ולא אטרח בשתים והר"ר יצחק בר מרדכי פירש דגרסינן איפכא עשה עמו בשושבינות בשתי נשים ובקש שיעשה עמו באשה אחת יכול לומר לו כשתשא אשה אחרת אביא לך בשתים פי' ולא אתן לך הכל בזאת האשה ומיהו גירסת הספרים אתי שפיר כדפרישית: