תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קל״ב עמוד א

גמרא דניחא לה דתיפוק עלה קלא. עי' לקמן דף קנ ע"ב תוס' ד"ה ואלו:

גמרא ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. כה"ג בב"ק (ס' ב'):

שם דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה לכולהו נכסיה. כ"ה גי' התוס' לקמן (ק"נ ב') וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

ר"ש ד"ה בעי רבא בבריא. א"נ מהיום ולאחר מיתה כו' דאי משום כבודה הא קאי הוא כו'. ואי משום כבודה לאחר מיתתו למה מיהר לתתה מהיום:

ר"ש ד"ה גובה. ומיהו האי דקתני למחצה כו' בזו ואצ"ל זו מיפרשה. לכאורה יל"פ כאן דר"ל מחצה או שליש או רביע ישאר לו כמו בר"פ המקבל דכ"ע יהבי בתילתא ואזיל איהו ויהביה בריבעא ועי' תוס' שם:

ר"ש ד"ה אמר רב. והפסידה כתובתה אם לא כו'. כצ"ל:

למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר. תימה מאי קמ"ל פשיטא ואומר ר"י דרבותא קמ"ל דכשנותן לה פירות שדה אחת שתי שנים או שלש לא יוכלו היתומין לטעון ולומר שתטול כתובתה מאותה שדה שיש לה פירות אלא גובה כתובתה משאר שדות שאין לה בהן כלום לפי שרוצה ליטול כתובתה מיד ובשדה שיש לה פירות אינה יכולה ליהנות מכתובתה עד שתי שנים או שלש שהן זמן פירותיה: