תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קל״א עמוד ב

רשב"ם ד"ה ואשה אצל בני כו' מיתורא דקרא את אביך. עי' כתובות דף קג ע"א וצ"ע:

ר"ש ד"ה לעולם. דקכתיב בה ירתין כו' ומיהו בעיא דרבא כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה הכותב כל נכסיו לאשתו. לא עשאה אלא אפטרופא. כצ"ל:

בא"ד וכן הא דתנן התם כו' דרבא בעי עלה נמי כו'. כצ"ל:

בא"ד ודוקא כל נכסיו כו'. כ"ה לקמן (ק"נ ב'):

ר"ש ד"ה ה"ג. כדאמרינן בכתובות (ק"ג) ואת לרבות כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה פשיטא בנו ואחר (בסופו). ואם אין לו אחין כו' דל"ל משום אפטרופסות כו'. תימה דכיון שאין לו אחין א"כ ממ"נ הנכסים שלו. ואין לומר דנ"מ לענין מזונות האשה דאם כוון לשם מתנה אבדה מזונותיה דאין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים. דהא מסקינן לקמן דממתנת שכיב מרע מפקינן. וצ"ל דמיירי בקנין ומהיום (ועי' שו"ע חו"מ סי' רמ"ו ס"ז ובסמ"ע) וכה"ג ע"כ איירי האי עובדא דתלתא לברת כו' דלקמן (קל"ב ב') ע"ש בפי' הרשב"ם:

בהגה' בנו ואחר כו' או שקבל עליו לזון את בן אשתו כו' דרוצה שיכבדו אותו כו' או בן אשתו. לכאורה מאי נ"מ לבן אשתו ממ"נ יירשנו בנו ומזונותיו לא יפסיד אפי' אם נתן לבנו משום מתנה שהרי הוא כבע"ח וניזון אפי' ממשעבדי כדתנן בר"פ הנושא. וי"ל דנ"מ אם אמו קיימת למזונותיה וכמש"כ בסמוך:

דלמא בתרי בי דינא איתקון. פירוש דספיקא הוי אי אמר בבריא אי לא ולר"י נראה דבבריא נמי אמר מדאמר רבי נתן שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקה: